מבלים עם חברים בקט-מנ-דו

פגשנו את שירה ומיכה ואת הילדים- חברים מפרדס חנה- ובילינו איתם יומיים כייפיים ביותר.
הילדים ישר הסתדרו זוגות זוגות (מתואמים בגילאים) וארז זיגזג ביניהם באלגנטיות.
כזה כיף לבלות עם חברים מהבית, יש בזה משהו טבעי כזה...

את היום הראשון העברנו בבודהנאט, סטופה בודהיסטית- טיבטית יפייפיה, במקום נעים ושקט

הרבה סחיבות במגוון קומבינציות

שתי אלה כל הזמן היו צמודות זו לזו
מקשקשות, מתכננות, מוכרות, סוחרות

טיבטים בכל גיל מגיעים לעלות לרגל

מסובבים את גלגלי התפילה

מלא יונים בכיכר

אז מאכילים

השתלטנו על פינה מוצלת עם קפה וגלידות

הנסיכות והטחונה שלהן (יודעים מה זה? כי אני לא ידעתי...)

פגשנו את נבחרת הכדורסל של הודו

כל הזמן ביקשו להצטלם עם הילדים, בעיקר עם הבנות

לקראת שקיעה המקום התמלא באנשים, אפילו קבוצת נכים על כסאות גלגלים

בסוף הצלחנו להידחס כולנו במונית בינונית בגודלה, בדרך בחזרה לגסט האוסים

והפתעת היום הייתה בילוי זוגי בלבד, בלי ילדים
ארוחת ערב שקטה, רגועה וטעימה

וביום השני נסענו לפטן, ההיא מהשיר ההוא

הככר המעניינת, עתירת המקדשים העתיקים, הייתה מקום מושלם למשחקי הילדים

מחבואים

סופסוף מצאתי את "ציפור האבן"
זהו האנקור הקטן שמעל הנחש שמעל המלך
רואים?

מסתתרים מתחת למקדש מפני הגשם שהגיח פתאום

ארז ו"שפי" (שפע)

ואז התחיל סשן "דג מלוח" שנמרח על פני שעות

הגירסא הראשונה והמצומצמת שלו
בהמשך הם סחפו את ילדי הכיכר הנפאליים שבתחילה התבוננו עליהם
ואז אזרו אומץ להצטרף
זה היה ממש מדהים
עצרנו אותם כדי ללכת לאכול ואיך שהם סיימו לאכול הם רצו בחזרה לכיכר לעוד כמה סשנים "מלוחים" עד שנסענו משם

אנחנו נפרדים לזמן מה. הם ימשיכו להסתובב עוד בעמק קטמנדו ואנחנו נמשיך לפוקרה.
התכנון הוא להפגש איתם ועם עוד משפחה אחת או שתיים בפוקרה, או בסביבתה