אנחנו נוסעים: נהר

‏הצגת רשומות עם תוויות נהר. הצג את כל הרשומות

7/22/2015

מפלי ארוואן erawan falls והפרידה מבנגקוק

הייתי שם לפני 20 שנה, בטיול הקודם שלי.
מיותר לומר שלא זכרתי יותר מדיי, רק שמדובר במים ומפלים.
ידענו שמדובר במקום דיי מתוייר, שכווווולם נוסעים אליו כשהם מגיעים אליו כשהם מגיעים לאזור.
אז מה? גם אנחנו ניסע.

כל נהג מונית וכל סוכנות נסיעות מציעים טיולים לארוואן, אולם אנחנו בחרנו בדרך ה"מקומית" אוטובוס ציבורי שמגיע עד לשם.
אפשר ליסוע לתחנת האוטובוס המרכזית ולעלות על האוטובוס משם, אולם בהתחשב בזה שרצינו לעלות על האוטובוס הראשון (8:00 בבוקר) ובזה שקשה לנו לקום מוקדם, החלטנו לעלות עליו בתחנה הקרובה יחסית לגסט האוס שלנו, מול שוק הלילה.
אז גירדנו את עצמנו מוקדם, נשנשנו קצת פירות שהכנו מבעוד מועד (יצאנו עם תיק מלא בפירות ונשנושים), לקחנו תיקים עם בגדי ים, מצופים, מגבות וכל זה ויצאנו לרחוב, לחכות לאוטובוס.
מה שלא לקחנו בחשבון זה שהאוטובוס יהיה מלא עד אפס מקום ב...תיירים בדיוק כמונו!
כשעלינו עליו כבר היו כמה שישבו על הרצפה מאחור ולנו נותר רק להצטרף אליהם. טוב, לחלקנו.... יצא שאני עמדתי כל השעה וחצי של הנסיעה, איילה ורפאל גם התחילו בעמידה ואיכשהו הצליחו להתיישב. דוד וארז ישבו על המדרגות האחוריות ואומני עמדה בפתח כל הנסיעה.
מדהים כמה שכשהכל נראה צפוף, עדיין אפשר לדחוס פנימה עוד (6) אנשים.
המזל הוא שהנסיעה הייתה ממש יפה (וזולה... 50 בהאט לאדם, שילמנו על 4 מאיתנו) והאוטובוס הזה מביא ממש עד לפתח המפלים, בתוך השמורה עצמה.

מסקנות: כדאי לצאת מהתחנה המרכזית, ולהגיע לפחות 1/2 שעה קודם לכן כדי לתפוס מקום!
לנו היה חשוב לצאת באוטובוס הראשון, כי רצינו לחזור בזה שלפני האחרון (יש אוטובוס חזור ב 14:00 וב 16:00 ששניהם דיי מלאים. כנראה שזה של 16:00 מלא יותר) ואכן הספקנו להגיע לקראת 13:20 לתחנת האוטובוס אחרי הגעה עד למדרגה הרביעית של המפלים, טבילה במספר 2 ובמספר 4 במשך לא מעט זמן!
הגענו בזמן לתפוס מקומות ישיבה לקראת הדרך חזרה, ולאכול תירסים מעולים (!!!) מאישה שמוכרת 2 ב 20 בהאט.

יש 7 מדרגות במפלים, ההליכה אליהם מסומנת, נוחה, נקייה ומסודרת.
נכון, יש ימבה מבקרים, באמת המון, אולם מה שמפתיע הוא עד כמה התאילנדים שומרים על המקום נקי ומסודר באופן יחסי.
למשל, אי אפשר לקחת אוכל למדרגות 3-7 ואם לוקחים בקבוקי שתייה צריך לסמן אותם, להשאיר פקדון עליהם ולהראות אותם כשיורדים כדי לקבל את הפקדון בחזרה. כך הם מנסים לוודא (ודיי מצליחים) שלא ישאירו במקום בקבוקים ושקיות פלסטיק למיניהן.
הכל מאד משולט וברור מה המרחקים בין מדרגה למדרגה.
יש שרותים כמעט בכל מקום.
אנחנו הגענו, כאמור, עד למדרגה הרביעית (המגלשות), כי זה הספיק לנו מבחינת חלוקת הזמנים ויכולות ההליכה של הקטנים.
יש דגים בינוניים וגדולים בבריכות, מהסוג המבסבס.
זה יכול להיות נחמד ויכול להיות גם מציק...

שכחתי לציין את המובהק- המקום מהמם ביופיו!!!

זו המדרגה השנייה

אכן מלא פה, מאד!!!

ויפה כל כך...

הגענו למדרגה הרביעית
[הראשונה פושטית ורדודה מדיי, השלישית לא ממש מעניינת מבחינת הכניסה אליה]

ה- אטרקציה פה הן המגלשות הטבעיות שיש בסלעים.
היה כיף!

כאמור, הצלחנו לחזור בצורה נעימה יותר באוטובוס.
בהמשך היום דוד, איילה וארז הכינו את מימי (ארז בחר את השם)

כך היא נראתה בבוקר שאחרי

נשארנו עד הצהריים בגסט האוס ואז נסענו לתחנת האוטובוס לקחת וואן לקוואסן ( 120 בהאט לאדם, שילמנו על 5 מקומות).
עוד כמה סידורים אחרונים, קניות ואוכל ואנחנו מוכנים כבר (באמת?) ליום המחרת- הפרידה הסופית מבנגקוק ומהמזרח, בדרך ללונדון והבייתה

האננס האחרון בבנגקוק.....

ביי ביי לאוכל רחוב, דוכנים, קוקוס ובלאגן תאילנדי- אסיאתי

נתראה בלונדון

7/17/2015

קנצ'נבורי

החלטנו ליסוע לכמה ימים למקום שזכור לשנינו כרגוע ומאד נעים. ובעיקר כי הוא ממש קרוב לבנגקוק ולא מצריך נסיעות רציניות (כולה 2-3 שעות נסיעה. קל"ב).
היינו פה בעבר,כל אחד לחוד, והזכרונות היו מאד נעימים.
בכל מקום כתוב שיש רכבת לעיר, אולם כשבררנו עם בעלי הגסט האוס שהזמנו (vn guest house הנחמד, 900 בהאט ללילה לשני חדרים עם מזגן ומיטה נוספת) הסתבר שהקו הזה לא עובד.
אז החלטנו לקחת אוטובוס מקומי.
זו נסיעה של 3 שעות בערך, יוצאים מתחנת האוטובוסים הדרומית בבנגקוק (בעלת השם המגניב sai tai mai). שילמנו 520 בהאט לחמישה כרטיסים, עם איזושהי הנחת ילדים כלשהי (לכו תבינו!).
יש גם וואנים לתיירים שיוצאים מהקוואסן, לא בררנו עליהם.
בדרך חזרה אולי נחזור עם וואן ציבורי (120 בהאט לאדם, אוסף מהגסט האוס ואולי גם מפזר בגסט האוס, לא בטוחים. נזדקק לארבעה כרטיסים, אם כי אולי נרצה לקחת 5 , גם בשביל התיקים)

בתחנת האוטובוסים המתוקתקת
('עוד קניון?')

מעבירים את הזמן בנסיעה

הגענו וישר נדלקנו על המיקום המעולה, על הבריזה ועל השקט שיש פה

דוד ואיילה יצאו לטיולון בוקר ומצאו מקדש בשכונה.
חוצמזה, אנחנו כמעט לא עושים כלום...
אוכלים, שותים, קוראים, מתמסכים, מבקרים בשוק הלילה, בבית הקפה..
מחר כנראה ניסע למפלים, בכל זאת...

המורה איילה

3/19/2015

khun dan prakan chon dam

אני נוהגת לקרוא על הסביבה בה אנחנו נמצאים באינטרנט.
אם יש ספר כמו לונלי פלאנט, אז גם שם.
תמיד נחמד לדעת מה קורה בסביבה חדשה ולמצוא דברים מגניבים לעשות.
כך היה גם עם הסכר.
בעברית, כמובן, אין זכר למקום, אולם אתרים תאילנדיים מקומיים וגם כמה אתרים באנגלית מספרים על הסכר העצום הזה, בו אפשר לבקר, להלך עליו רגלית או לעלות על קרונית שנוסעת עליו הלוך ושוב.
קראתי גם שאפשר לקחת שם סירה, לשוט ואף לשחות במים באזורים מסויימים.
נשמע לי מגניב, אז בדקנו עם הנהג שלקח אותנו לפארק אם יתאים לו לקחת אותנו לשם ליום טיול.
אחרי התמקחות קלה על המחיר (עלה לנו בסוף כ-70$) קבענו יומיים לאחר מכן בבוקר.

שוב לקחנו נשנושים לדרך, מים ובגדי ים בתקווה שאכן נוכל להכנס למים.

נסענו בעצם מסביב לפארק, באזור ירוק ויפייפה.
שוב, מאחור בטנדר, ברוח חזקה המעבירה ריחות שונים ומגוונים... של אוכל, של פריחה ופירות, של חיות ועוד.
אני מתה על נסיעות כאלה. לילדים זה היה לפעמים חזק מדיי, כי נסענו גם בכבישים מהירים
[ושוב מחשבות על הקלות הנעימה בה תאילנד מתנהלת. הכל נקי, מאורגן ומסודר. רחב ידיים ומזמין. הכל בחיוך, בשמחה, בפשטות. בשפע. כל כמה דקות יש מקדש קטן או מתחם מקדשים גדול, בכל מקום אפשר לעצור ולאכול משהו. מדינה מדהימה!]

כשמתקרבים לסכר מתמלאים פליאה.
הוא ע-צ-ו-ם!!!
אנחנו לא מכירים דברים כאלה בכלל

בתחילה הנהג לקח אותנו לנהר הנשפך מהסכר, כי חשב שברצוננו לשחות.
ואכן יש שם אזור מוצל עם מעין במות כאלה להשכרה, שם מתיישבים לכמה זמן שרוצים (בתשלום) ומעבירים את היום בפאנאן.
אה, ועם אבובים!!!!!
וואהו, לזה ממש לא ציפינו!
זה לא היה כתוב בשום מקום.
זו לגמרי חוויה מקומית. אין שם תייר אחד. טוב, זו לא חוכמה, לא ראינו בכלל תיירים בכל האזור. רק תיירים מקומיים.
צילמנו את המקום ואמרנו לנהג שאנחנו רוצים לעלות למעלה ואח"כ נחזור לשם.
וכך עשינו.

הדרך מתפתלת ועולה עד מעלה הסכר

יש שם חנייה מסודרת, דוכני אוכל ואת הקרונית ההיא שקראתי עליה

אבל... כנראה בגלל שאמצע השבוע עכשיו היא לוקחת רק ילדים שבאו לטיולים שנתיים ולא תיירים...
ביקשנו והתחננו לנהג הקרונית, לשומר ובסוף אחת המורות הבינה ופינו לנו שורת מושבים בקרונית ביחד עם חבורת בנות 14 צחקקניות

הנוף מלמעלה- הצד של האבובים

הנהר שמזין את הסכר

אם כבר מקומיים אז עד הסוף
קרח כתוש עם סירופ וחלב ממותק
הברד התאילנדי

ראינו את המקום בו לוקחים סירות לשוט במעלה הנהר המוביל לסכר.
מדובר על שייט של כשעה שעה וחצי בו מגיעים למפל ואפשר גם לשחות עלותו כ-30$
ויתרנו. בעיקר כי היה מאד חם ולא רצינו את כל השמש הזו עלינו וגם.... כי רצינו לאבובים.

אז ירדנו לאבובים.
שכרנו לנו "במה" ואבובים (14$ בטוטאל), החלפנו לבגדי ים ו.....יאללה, למים

כך בילינו את שעות החום.
הילדים ודוד עלו וירדו עם האבובים. אני צילמתי, נחתי, שכשכתי עם ארז וחתכתי פירות.

בדרך חזרה עברנו בשוק האהוב עלינו בעיר, לקחנו טייק אווי'ס לרוב וחזרנו מאד מאד מאד מרוצים לחדר

הפארק הלאומי khao yai

הגיע היום בו קבענו עם הנהג.
התארגנו עם אוכל למהלך היום (בעיקר פירות ונשנושים), קפצנו ל 7/11 להביא באן באו לארוחת בוקר (מעין לחמניית אורז שבתוכה חבויות קציצת בשר טעימה וביצת שליו. משביע ביותר) וקיווינו שנהגוס אכן יגיע בשעה שקבענו.
והוא אכן הגיע!

עלינו לטנדר הפתוח מאחור

עם אינה והלנה

ויצאנו לכיוון הפארק.
זו באמת לא הייתה נסיעה ארוכה מהגסט האוס שלנו.
הפארק יפייפה, ירוק עד, עם עצים עצומים, הרים, נהרות ונחלים.
אנחנו בעונה היבשה, כך שמקורות המים אינם מלאים, אולם ניתן לנסות ולשער מה הולך פה כשהכל גשום.
עלינו לנקודת תצפית, יצאנו למסלולי הליכה לא ארוכים מדיי, עברנו מעל גשרים, ראינו מפלים ומעט חיות. בעיקר חרקים, כמו עכבישים מעניינים, לטאות, נמלים עצומות, קיני טרמיטים גדולים, כוורות ענק על עצים- אולי של צרעות. פעם אחת ראינו נחש על הכביש שנע מהר כשעצרנו. הצלחנו לראות כמה להקות של קופים ובאחד מאתרי הקמפינג הפזורים בפארק ראינו מעין צבאים גדולים.
פילים לא הצלחנו לראות לצערנו...