מפלי ארוואן erawan falls והפרידה מבנגקוק

הייתי שם לפני 20 שנה, בטיול הקודם שלי.
מיותר לומר שלא זכרתי יותר מדיי, רק שמדובר במים ומפלים.
ידענו שמדובר במקום דיי מתוייר, שכווווולם נוסעים אליו כשהם מגיעים אליו כשהם מגיעים לאזור.
אז מה? גם אנחנו ניסע.

כל נהג מונית וכל סוכנות נסיעות מציעים טיולים לארוואן, אולם אנחנו בחרנו בדרך ה"מקומית" אוטובוס ציבורי שמגיע עד לשם.
אפשר ליסוע לתחנת האוטובוס המרכזית ולעלות על האוטובוס משם, אולם בהתחשב בזה שרצינו לעלות על האוטובוס הראשון (8:00 בבוקר) ובזה שקשה לנו לקום מוקדם, החלטנו לעלות עליו בתחנה הקרובה יחסית לגסט האוס שלנו, מול שוק הלילה.
אז גירדנו את עצמנו מוקדם, נשנשנו קצת פירות שהכנו מבעוד מועד (יצאנו עם תיק מלא בפירות ונשנושים), לקחנו תיקים עם בגדי ים, מצופים, מגבות וכל זה ויצאנו לרחוב, לחכות לאוטובוס.
מה שלא לקחנו בחשבון זה שהאוטובוס יהיה מלא עד אפס מקום ב...תיירים בדיוק כמונו!
כשעלינו עליו כבר היו כמה שישבו על הרצפה מאחור ולנו נותר רק להצטרף אליהם. טוב, לחלקנו.... יצא שאני עמדתי כל השעה וחצי של הנסיעה, איילה ורפאל גם התחילו בעמידה ואיכשהו הצליחו להתיישב. דוד וארז ישבו על המדרגות האחוריות ואומני עמדה בפתח כל הנסיעה.
מדהים כמה שכשהכל נראה צפוף, עדיין אפשר לדחוס פנימה עוד (6) אנשים.
המזל הוא שהנסיעה הייתה ממש יפה (וזולה... 50 בהאט לאדם, שילמנו על 4 מאיתנו) והאוטובוס הזה מביא ממש עד לפתח המפלים, בתוך השמורה עצמה.

מסקנות: כדאי לצאת מהתחנה המרכזית, ולהגיע לפחות 1/2 שעה קודם לכן כדי לתפוס מקום!
לנו היה חשוב לצאת באוטובוס הראשון, כי רצינו לחזור בזה שלפני האחרון (יש אוטובוס חזור ב 14:00 וב 16:00 ששניהם דיי מלאים. כנראה שזה של 16:00 מלא יותר) ואכן הספקנו להגיע לקראת 13:20 לתחנת האוטובוס אחרי הגעה עד למדרגה הרביעית של המפלים, טבילה במספר 2 ובמספר 4 במשך לא מעט זמן!
הגענו בזמן לתפוס מקומות ישיבה לקראת הדרך חזרה, ולאכול תירסים מעולים (!!!) מאישה שמוכרת 2 ב 20 בהאט.

יש 7 מדרגות במפלים, ההליכה אליהם מסומנת, נוחה, נקייה ומסודרת.
נכון, יש ימבה מבקרים, באמת המון, אולם מה שמפתיע הוא עד כמה התאילנדים שומרים על המקום נקי ומסודר באופן יחסי.
למשל, אי אפשר לקחת אוכל למדרגות 3-7 ואם לוקחים בקבוקי שתייה צריך לסמן אותם, להשאיר פקדון עליהם ולהראות אותם כשיורדים כדי לקבל את הפקדון בחזרה. כך הם מנסים לוודא (ודיי מצליחים) שלא ישאירו במקום בקבוקים ושקיות פלסטיק למיניהן.
הכל מאד משולט וברור מה המרחקים בין מדרגה למדרגה.
יש שרותים כמעט בכל מקום.
אנחנו הגענו, כאמור, עד למדרגה הרביעית (המגלשות), כי זה הספיק לנו מבחינת חלוקת הזמנים ויכולות ההליכה של הקטנים.
יש דגים בינוניים וגדולים בבריכות, מהסוג המבסבס.
זה יכול להיות נחמד ויכול להיות גם מציק...

שכחתי לציין את המובהק- המקום מהמם ביופיו!!!

זו המדרגה השנייה

אכן מלא פה, מאד!!!

ויפה כל כך...

הגענו למדרגה הרביעית
[הראשונה פושטית ורדודה מדיי, השלישית לא ממש מעניינת מבחינת הכניסה אליה]

ה- אטרקציה פה הן המגלשות הטבעיות שיש בסלעים.
היה כיף!

כאמור, הצלחנו לחזור בצורה נעימה יותר באוטובוס.
בהמשך היום דוד, איילה וארז הכינו את מימי (ארז בחר את השם)

כך היא נראתה בבוקר שאחרי

נשארנו עד הצהריים בגסט האוס ואז נסענו לתחנת האוטובוס לקחת וואן לקוואסן ( 120 בהאט לאדם, שילמנו על 5 מקומות).
עוד כמה סידורים אחרונים, קניות ואוכל ואנחנו מוכנים כבר (באמת?) ליום המחרת- הפרידה הסופית מבנגקוק ומהמזרח, בדרך ללונדון והבייתה

האננס האחרון בבנגקוק.....

ביי ביי לאוכל רחוב, דוכנים, קוקוס ובלאגן תאילנדי- אסיאתי

נתראה בלונדון

טיולים בסביבת אלה

אחרי שמשפחת יניב נסעה נשארנו עוד כמה ימים וטיילנו קצת בסביבה.
בחלקים מהימים ירד גשם חזק והיה אפילו קריר!!!
באזור אלה יש הרבה אפשרויות לטיולים קצרים וארוכים יותר. מאחר ואנחנו עם קטנים לא הלכנו על הדברים הכי רציניים ובכ"ז נהננו מאד.

יום אחד עשינו טרק קצר ל little adam's peak נקודת תצפית יפייפיה שהדרך אליה עוברת דרך מטעי תה ירוקים וגם אפשר לראות את מפעל התה האזורי מרחוק (תעשיית התה היא אחת האטרקציות של הסביבה. לא יצאנו ליום טיול רשמי למטעי התה, אולם ראינו אותם מסביב)

אומני ספרה 316 מדרגות במעלה הגבעה
חוצמזה היו גם חלקים בלי מדרגות

עצירה לאננס וקוקוס בדרך

דוד עשה טרק עצמאי, מוקדם בבוקר, ל ella rock שרואים ממול הגסט האוס שלנו.
למזלו נתקל במקומי שהראה לו את הדרך, כי זה יכול להיות מאד מבלבל שם... יש המן שבילים.
הוא חזר בזמן לארוחת הבוקר איתנו

הדרך מתחילה מהליכה על פסי הרכבת

בדרך לביה"ס

מספרים שנסיעת הרכבת באזור היא יפה במיוחד ומאחר ולא יצא לנו בסוף לעלות עם הרכבת עד לאלה החלטנו ליסוע כמה תחנות לסוף המסילה, ל badulla (יש קשר לבאדולינה?), לעשות שם סיבוב ולחזור בחזרה.
הרכבת מאד איטית ומאפשרת להתרשם מהנוף עוצר הנשימה שבסביבה

כשהגענו לעיר עשינו סיבוב במקדש המקומי ופגשנו שם 2 פילים!!!אכלנו משהו במסעדה מקומית, שתינו תה והספקנו לתפוס את הרכבת בחזרה.

ביום הכי גשום פשוט נשארנו בחדר ועשינו דברים של "בפנים"

טרק ל australian camp

אז כאמור בחרנו בטרק פשוט יחסית, משהו שאמור לקחת 3-4 ימים בהליכה רגועה מאד. כלומר, אפשר גם יותר, אולם ממילא יש לנו רק 4 ימים עד שנצטרך לחזור לפוקרה לקראת הטיסה של חנה בחזרה לקטמנדו ולארץ.

שכרנו ג'יפ מ"סוויסה" שייקח אותנו לכפר הראשון, כדי לחסוך טיפוס. אנחנו לא באמת יכולים לעשות טרק רציני וטיפוסים ממש קשים בהרכב הנוכחי שלנו, עם קטנצ'יק בן כמעט 3 בקצה אחד וסבתא בת 70+ (שהיא בכושר מעולה!!!) מהצד השני.
אז מצאנו פתרון מנצח!
[עלות הג'יפ הייתה 45$ והנסיעה ארכה קצת יותר משעה בדרך הררית תלולה ביותר. המהינדרה סקורפיו שלנו עמד במשימה יפה מאד!]

כך הגענו ל astam הכפר הראשון בדרך.
shiba מ"סוויסה" שלח אותנו לבדוק כפר אקולוגי שיש שם ואנחנו נדלקנו לאללה!

annapurna eco village הוא מקום מהמם ביופיו שמנוהל כעסק משפחתי ע"י 2 אחים, אשתו של האחד ואחותה ועוד הרבה מהמשפחה המורחבת ומבני הכפר עצמו.
יש במקום חדרי אירוח, מסעדה, חדר מדיטציה ויוגה וטיפולים שונים.
הם מגדלים ירקות ודגנים לתצרוכת עצמית ולמסעדה, צמחי מרפא, תה ותבלין (יש 2 עצי קנמון, למון גראס, קמומיל ועוד) ובכלל גינה לתפארת המושקית ממי גשמים שהם אוגרים ומטהרים בשיטה מיוחדת של שימוש בחול. 
הם גם מטהרים מים לשתייה בשיטה הזו ואלה המים הכי טעימים שיצא לי לשתות. הם עוד מרבים לעשות ומנסים לחנך את אנשי הסביבה על החשיבות של מים נקיים ומקימים מערכות טיהור מים כאלה בבתי ספר בכפרים בסביבה (ראינו אחת כזו כשהמשכנו לטייל).
יש להם כמה טרסות שהם מעבדים, ראינו את הבופאלו'ס חורשים והילדים עזרו לפזר קומפוסט בשדות (קקי חצי מיובש של פרות, yay!), אה, יש גם פרות שהילדים עזרו לחלוב...
המקום יושב בנקודת נוף פנורמית מהממת ביופיה, המשקיפה על כל ההרים מסביב (כשהראות מאפשרת כמובן).
התכנון המקורי היה לבלות שם לילה ולהמשיך, אולם החלטנו להשאר ללילה נוסף (גם כי חלק מאיתנו היו צריכים להתחזק קצת, הרגישו קצת לא טוב, וגם כי היה שם ממש כיף ונעים ולא רצינו להמשיך...).
[עלויות: 2 חדרי טריפל עלו לנו 40$, 2 חדרים לשני לילות, 5 ארוחות ומלא תה לסוגיו עלו לנו משהו כמו 210$. ל-7 אנשים]

נוף מדהים

סופסוף ערסלים!!!
זה לא נתפס איך בכל דרום מזרח אסיה יש ימבה ערסלים ובנפאל פשוט אין

מימין ומשמאל שני עצי הקנמון (אם הבנתי נכון...)

שתילי תותים בעציצי בקבוק תלויים

פרחי הקמומיל מתייבשים להם בשמש

הילדים מאושרים עם עץ התות שגילו
ארז טחן ללא הכרה

ארז מפזר קקי של פרות עם הנס הגרמני ונהנה מכל רגע

הבנו שכדאי לנו לקחת פורטר איתנו, שיפנה אחד מאיתנו לפחות ממש להיות עם ארז (בתורנויות כמובן). כך שארגנו דרך המקום פורטר חמוד וצ'יפרנו אותו ב 1000 רופי ליום (כ-10$) לעומת ה-900 שביקשו ב"סוויסה" בפוקרה, שבטח רק מחצית מזה- אם בכלל- הייתה מגיעה אליו ישירות. מה גם שהעבודה איתנו היא בכלל צ'ופר כי אנחנו הולכים לאט, גג 4 שעות ביום, עם הרבה זמן פנוי.
יצאנו לדרך לכיוון dhampus. היום הכי ארוך שלנו בעצם. שכלל קצת עליות, לא מאד רציניות, אולם במצבנו זה לא בהכרח היה פשוט.
הקטנים והגדולים הלכו ממש יפה. את ארז סחבנו על הגב בתיק/ מנשא המאולתר שלנו בחלק מהדרך, בעיקר כהוא ישן (ובעיקר דוד).
השמיים התקדרו להם בדרך והגענו למחוז חפצינו ממש ברגע האחרון.
נחתנו בגסט האוס הראשון שהיה על השביל איך שהתחיל הגשם. מזל גדול!
דיי ברור שלא המשכנו לבדוק עוד מקומות, נכון?
הייתה לנו מרפסת פרטית כייפית ומרווחת.
בהתחלה היה ממש קר, אולם הערב התבהר מאד ולא היה כזה קר, כהכנה ליום המחר...
[עלות חדר 5$, לקחנו 3 חדרים, אחד טריפל ושניים דאבל. האוכל יוצא לנו כ- 25$ לארוחה לשבעתנו, כולל תה לסוגיו. היו לנו שם 2 ארוחות]

יוצאים לדרך

יש הרבה הפקת חשמל סולרית בכפרים וגם בערים
זו למשל משאבת המים של המאגר בכפר
כל כך הגיוני, נכון? למה בארץ אין יותר חשמל סולרי?

ללכת בתוך גלויה

גם קליניקת הריון והפלות מצאנו בדרך

ביקשנו מהפורטר לצלם
מזל שטכנולוגיית הטאצ' היא חוצת גבולות. כמעט כולם מבינים אותה

ההרים הציצו עלינו כשהגענו לגסט האוס בדמפוס ובדיוק התחיל הגשם

הפושטק המתוק שלנו

עוד דהאל באט...

ובבוקר זכינו לראות מושלמת, נטולת עננים לחלוטין
[טוב, זה השתנה אחרי כמה שעות, לקראת אחה"צ, ובכ"ז זכינו...]

 יצאנו והמשכנו ליום לא ארוך במיוחד- שעתיים פלוס- אולם עם טיפוס עצבני בסופו בעיקר, עד למחנה האוסטרלי

סבתא חנה מטפסת בגבורה!

על אחד השבילים מצאנו אוצר
לרגע חשבנו שהוא בסוף חייו

איכשהו רפאל הצליח לעזור לו "לחזור לחיים"

 הגענו למחנה!
[לקחנו 2 חדרים שעלו לנו 12$ ביחד, ארוחות שוב- המחירים דיי קבועים- יצאו כ-25$ לשבעתנו לארוחה]

יש נדנדה גדולה במחנה

דוד והילדים משחקים כדורגל ב australian camp

ארז והפורטר משחקים בכדור

וזה כבר בדרך למטה

כשהגענו למטה שתינו צ'אי ותפסנו מונית לפוקרה (1000 רופי) ושם התאחדנו עם התיקים שהשארנו אצל "סוויסה" והמשכנו למלון שלהם (hotel atrium, חדר משפחתי גדול עם 2 דאבלים וסינגל עלה לנו 15$ ויחיד לחנה עלה 7$).