הגיגים בדרך- דוד

גשם גשם גשם

כל הלילה גשם. זה די מדהים לישון משפחה שלמה תחת חתיכת פח דקה ולשמוע את הגשם מכל עבר. מע' החימום האוטומטית על גז מבטיחה שבלילה יהיה חמים ונעים בקרוואן גם כשבחוץ קרררר ורטוב. כמה מים יש כאן – נחלים, נהרות, ערימות של עננים, כאן בשכונה יש משפחה שיש להם אגם קטן בחצר. ימבה מים. איזה שפע.

מתארחים אצל חברים באוסטריה

אנחנו חונים בחצר של חברים בישוב קטן ליד גראץ באוסטריה, היום קלטתי כמה הקרוואן הזה גדול, כשניסיתי להבין איך להיכנס לחניה רגילה למדי והיה צפוף, ניסיתי לחנות בצד הכביש צמוד לאיזה בית אבל הקרוואן גדול מדי (3.30 מטר), אי אפשר לחנות על דשא כשיש גשם כי יש סיכוי טוב להתחפר – 3.5 טון בכל זאת, אז זה טריקי – איפה חונים.

הילדים ישר התחברו – אומני והשאר נדלקו על 2 גורי חתולים שיש כאן, רפאל ואמילי התחברו סביב זה שהם יכולים לגעת בחשופיות בידיים, סביון סיפק לארז מכוניות מכל מיני סוגים כדי להסיט אותו מהלגו שלו ומאוצרות אחרים.

כמה נוח זה בית – הכל גדול ומרווח פתאום – יש מקום שונה לכל דבר, אפשר למשל לשבת בכל מיני מקומות שונים, עד כמה זה לא מובן מאליו בתוך קרוואן.

תוכנות ניווט

התלבטתי לפני היציאה מהארץ – האם לשכור / לקנות ג'י פי אס או להוריד תוכנה לטלפון, רציתי משהו שלא יחייב אותי להיות אונליין כל הזמן כי אמרו שאין כאן קליטה רציפה בכל מקום (מה שהתגלה כנכון מאד) וגם לא ידעתי מה יהיה לנו מבחינת סים ותקשורת, אז קראתי על זה קצת ובסוף החלטתי לא להחליט. בברלין, יום לפני שנסענו לדיסלדורף, הורדתי את תוכנת sygic המצוינת לניסיון של שבועיים, גיליתי שיש גם התאמה למשאיות – ואפשר להזין את הגובה והרוחב של הקרוואן כדי לחשב מסלול שלוקח את זה בחשבון. ברכב ששכרנו בברלין היה ג'י פי אס שהיה נוח לאללה וגם דיברה באנגלית עם מבטא משונה שהצחיק את כולם, בקרוואן בהתחלה השתמשנו בתוכנה שהורדתי שהיתה אחלה רוב הזמן, אבל אז נגמרו השבועיים נסיון והמחיר שלה הוא 80 יורו, אז ניסינו את גוגל מאפס ועבד מצוין, גיליתי גם שאפשר לעבוד איתה אופליין גם במצב ניווט עם מסלול וגם סתם כמפה שפתוחה . מה שהכי הפתיע היה היום שבו הגברתי את הווליום והיא התחילה לדבר – בעברית (!) אז נהייתה לנו עוד ישות שנוסעת איתנו, אומני אפילו נתנה לה שם – "תמר", והצמידה לה כל מיני תכונות לפי הדיבור שלה למשל שהיא מחזיקה מעצמה ושהיא חופרת לפעמים J

מקצבים

לכל אחד מאיתנו יש קצב שונה בכל מיני דברים שאנחנו עושים – למשל בלאכול, בלהחליט מה ללבוש, מתי קמים בבוקר, מתי מתאים ללכת לישון, ואנחנו לומדים להקשיב למגוון המקצבים האלה ולמצוא את שבילי הזהב, זה יכול להיות די מסובך עם 6 אנשים, אבל כשמדי פעם מצליחים לדייק זה מרגיש הרמוני ממש – כמו לשיר בכמה קולות.

יש כסא לאופניים

מבחינת דוד זו ה- הצלחה של שוק הפשפשים.
קצת שפצורים יצירתיים והוא נכנס לפעולה

ברור שכולם נהנים,  נכון?
ובעקרון גם איילה יכולה לשבת שם.
10 יורו!  

תיקונים, שפצורים ואוכל- דוד

אתמול ביליתי איזה שעה בלהבין איזה אופניים עומדות לרשותי, אולף האלוף (שממנו ומטל אנחנו שוכרים את הדירה) השאיר מלא זוגות אופניים שאפשר להשתמש בהן, מסתבר שיש לו תחביב – לאסוף אופניים מסכנות ונטושות ברחבי ברלין ולשפץ אותן. יש לפחות עשרה זוגות קשורים בחצר, ועברנו אומני ואני עם צרור מפתחות ומיפינו כל זוג שנענה למפתח מהצרור.

הוא הפנה אותי למחסן טחוב שבו היתה עגלה אחורית נגררת עם שני מקומות לילדים. המחסן נמוך, טחוב, מלא קורי עכביש וגם שני עכברושים מתים, ישר הזכיר לי כל מיני סרטי אימה על מרתפים. יצאתי משם עם שיער מלא קורי עכביש, אבל העליתי עגלה נהדרת של croozer, ונעלתי אותה במשך הלילה

קמתי בבוקר נחוש לחבר את העגלה לאופניים, כל מה שצריך זה איזה מחבר ואולף שלח אותי לחנות אופניים קרובה, הייתי סופר אופטימי. יצאתי לשם אחרי 9 וחצי ונסעתי על אופניים והחזקתי את העגלה ביד, שבילי האופניים כאן כל כך רחבים שלא היתה בעיה. גיליתי שהם פותחים רק ב – 10 אז קפצתי לקפה מקומי וזכיתי !!! זה הקפה השווה הראשון שאני שותה בברלין ! עד כה הכל היה דלוח למדי – עם מלא חלב, או לרוב פשוט 'הפוך' בלחיצת כפתור שעולה כמו קפה טוב רק שהוא לא טוב. אז התענגתי על הקפה והגעתי אופטימי לחנות האופניים.

ניגשתי למוכר ושאלתי על המחבר – כולי אדיבות ומאור פנים. חטפתי שטיפה – 'מה פתאום ברור לי מאליו שהוא מדבר אנגלית ?! מה נהיה מברלין ?! כל אחד פונה אליו באנגלית, בארצות אחרות זה לא ככה ! עכשיו אפילו בבר פונים אליו באנגלית ! איזה חוסר התחשבות, כל היום הוא מוצא את עצמו מדבר באנגלית !' הוא פשוט עבר לדבר בגרמנית ואמר שהם לא מתעסקים עם החברה של העגלה שיש לי. אחרי שהועפתי מהחנות פחות או יותר, אזרתי אומץ וחזרתי לשאול אותו בדחילו ורחימו אם הוא יכול לתת לי שם של חנות שכן עובדת עם החברה הזו. הוא כעס אבל שירבט לי משהו לא ברור על פתק, חזרתי לקפה והיא פיענחה את שם הרחוב והחנות ויצאתי לשם. הפעם רק עם אופניים ועם צילום של העגלה. כאן היה לי יותר מזל – הם אמרו להביא ת'עגלה וכעבור כחצי שעה חזרתי עם עגלה מגניבה מחוברת לאופניים. לקחתי את איילה לסיבוב של שעה – אין כמו ברלין על אופניים, בכלל, לראות עיר – הכי שווה על אופניים (טוב, לא חיפה), הכל נוח ורחב, ומסביר פנים, איילה שרה לי שירי ג'יבריש שונים ושנינו התפננו לנו בדרכים

התמונות האלה עם ארז, כי עם איילה לא היה מי שיצלם

להמחשה

שלב שני - תיקון עגלה : אתמול גילינו שהעגלה המעולה שתמר ושחר השאילו לנו נשברה – נשבר לה מוט שמייצב אותה מלמטה. העגלה נוסעת בסדר בלעדיו, אם כי ברור שלא לאורך זמן

אחרי מסע האופניים, יצאנו ארז ואני לבדוק אם במוסך הקרוב יסכימו לעזור לנו. הגענו לשם ברבע לשתיים ואמרו שיש הפסקת צהריים עד 2 ושנחזור אז. חזרנו ובחור לקח את העגלה וריתך אותה – עבד עליה איזה רבע שעה ואחר כך הם אפילו לא רצו כסף. תענוג.

יצאנו מבסוטים לשוק אוכל כלשהו שורד מצאה – שוק שרובו תוצרת מקומית – ירקות יפים ופירות יער שונים, וכל מיני מיצים ופטריות, ומלא תוצרת ביתי – פסטות, בשרים, גבינות. טרפנו איזה כמה מנות – נקניקיות מקומיות בעיקר ואז המשכנו לחפש מזון

ורד אוהבת במיוחד את פירות היער השונים

הפטריות היו מהממות ביופין

זה דוכן הנקניקיות ועוד שבו טעמנו מהכל- כמה סוגי נקניקיות (לכו תדעו באמת מה יש שם...), כרוב ממולא בבשר, קציצת בשר

השוק הזה היה מתחת כלבו kadewe – עלינו היישר לקומה הששית שכולה מוקדשת לאוכל - זו היתה הצפת חושים מטורפת – מלא דוכני מזון ברמה גבוהה- בשר, עוף, דגים, פירות ים במגוון סגנונות הכנה, אלפי (לא מגזים) סוגי שוקולדים וקינוחים ועוגות ומשקאות, ופינוקים ואריזות בונבוניירה .................

אחרי שדגמנו כל מיני סוגי סלטים מוכנים שנראו לנו טעימים להפליא (בעיקר ורד ואני, הילדים הסכימו לטעום קצת או נשנשו לחם עם חמאה) התיישבנו לארוחת שחיתות. כמובן אחרי שכל אחד בחר את השוקולד שלו (גם זה לקח זמן)

הילדים  הגדולים בחרו שוקולדים בצורת טלפון נייד, איילה רצתה לאכול עם הגדולים מיני פרלינים שאת רובם לא ממש אהבה, כי היו מלאים בליקרים למיניהם, אולם לזכותה ייאמר שהיא כמעט תמיד מוכנה לטעום.
ארז- איך לא- ישן!
אה, היה גם קפה (דלוח...) ואיזה קוקטייל שורד אזרה אומץ ושתתה (משהו עם תותים, מיץ תותים, שמפניה ויין לבן- אם הבנתי נכון)

אחר כך המשכנו להסתובב ברחובות ליד, עמוסי תיירים, חנויות וגם הופעות רחוב (בכל זאת קיץ בגרמניה).

היה נחמד מאד.

אז החלטנו החלטה שדינה היה להביא אותנו למקום פחות נעים ונוח...

על זה כבר בפוסט נפרד