כותבת לכם עכשיו בגשם שוטף שמכה בגלים.
ככה זה כל היום כבר.
האמת? היה אמור להיות ככה מאתמול, אולם קבלנו עוד יום נטול גשם במתנה, רק סגריר.
אולם בשביל היום האחרון- שהוא במקרה גם יום ההולדת ה-40 שלי- קבלנו את כל הסופה כולה.
ועדיין אנחנו משתאים איך גוש הפח- מתכת- פלסטיק שהוא הקרוואן שלנו מצליח לעמוד בכל זה (טפו, טפו, טפו). איך אנחנו רחוקים מזה שנייה ומילימטר. ופה בפנים חם ויבש ונעים וטעים.
כל היום אנחנו אורזים, מפנים, נפרדים, מכינים ארגזים להשאיר אחרינו, מבשלים, שוטפים כלים, אוכלים.
מכרנו בחזרה את האופניים, נתנו לילדים לראות סרט בסערה כדי שנוכל לעבוד בשקט.
לאט לאט התיקים מתמלאים, הארונות מתרוקנים, המקרר מתנקה, גם השרותים והכיריים
 |
| מזכיר לי את התמונות של תחילת דרכנו בקרוואן, עת פרקנו הכל מהתיקים וגם את אריזת הבית שלנו, להבדיל אלפי הבדלות |
מחר נקום מוקדם, נעשה ווישים אחרונים וניסע להחזיר את הקרוואן ולהפרד ממנו. חודשיים וחצי של תענוג וכיף גדול, של נסיעה במקומות מרהיבים שאני דיי בטוחה שלא היינו מגיעים אליהם אלמלא הקרוואן.
אנחנו נדלקנו!
יש לי תחושה שעוד נחזור על החווייה הזו בצורה כזו או אחרת.
אח"כ ניסע לשדה התעופה, עמוסים בתיקים וילדים בדרכנו למזרח הרחוק.
לתאילנד....
14 שנים אנחנו כבר חולמים עליה (מאז הפעם האחרונה שהיינו שם, בירח הדבש שלנו). הילדים שמעו על תאילנד בכל פעם שהם אמרו משהו על זה שבא להם להיות או לעשות משהו אחר לאורך חייהם. התשובה הקבועה שלי היא 'ולי בא להיות עכשיו בתאילנד!!!'
אז הנה, ליומולדת 40 (פלוס יום- יומיים, אבל למה שנהיה קטנוניים) התארגנה לי הטיסה לתאילנד.
מתרגשים!!!
יש לי תחושה שעוד נחזור על החווייה הזו בצורה כזו או אחרת.
אח"כ ניסע לשדה התעופה, עמוסים בתיקים וילדים בדרכנו למזרח הרחוק.
לתאילנד....
14 שנים אנחנו כבר חולמים עליה (מאז הפעם האחרונה שהיינו שם, בירח הדבש שלנו). הילדים שמעו על תאילנד בכל פעם שהם אמרו משהו על זה שבא להם להיות או לעשות משהו אחר לאורך חייהם. התשובה הקבועה שלי היא 'ולי בא להיות עכשיו בתאילנד!!!'
אז הנה, ליומולדת 40 (פלוס יום- יומיים, אבל למה שנהיה קטנוניים) התארגנה לי הטיסה לתאילנד.
מתרגשים!!!
