אוסטריה- סיכום

יפה, אבל...

העונה פשוט לא התאימה לנו. כמעט כל יום ירד גשם, לפעמים הרבה גשם!

ואנחנו כ״כ רצינו שמש...

מצד שני, פגשנו חברים חמודים, הילדים נהנו איתם מאד!!

קבלנו אירוח במתנה בדירה בעיר גראץ, שאילולי הגשם הייתה ודאי מעניינת ביותר

הילדים כמובן התלהבו ממרחב גדול יותר

איילה סידרה את הנעליים של כולם ישר ישר

אני ישר התחלתי לבשל...

ביום למחרת-שבת- התעוררתי בבוקר ודוד אמר לי שאני חייבת לראות, יש שוק מטורף בחוץ.
הייתי בטוחה שהוא עובד עליי כי לא שמעתי דבר... היה ממש שקט

ובאמת היה שם שוק מטורף
ברור שמייד ירדנו לשוטט ולקנות

הכל חזיר,  בדקנו
חזירים שהסתובבו בחוץ-הסבירה המוכרת באנגלית חלושה
בכ"ז קנינו עבור מי שזה לא מפריע לו בינינו

בגלל הגשם לא יכולנו לחקור את העיר כמו שהיינו רוצים,  נאלצנו להסתפק רק במוזיאון לאמנות עכשווית (שהיה שווה ביותר) ובמסעדה אסיאתית שסיפקה את הקרייבינג האדיר לסושי של הילדים

מזל שהייתה שם נקודת תצפית על כל העיר
פשוט ישבנו שם וחיכינו שיעבור הגשם
מה שלא קרה… 

מה עוד עשינו?
נסענו בכבישים עתירי מנהרות, לא ייאמן באיזה אורך הן... זה התחיל מכמה מאות מטרים, עבר דרך ק״מ ושניים והיו אפילו כאלה עם 8 ו-10ק״מ!!! מרשים ביותר!

ואז עברנו לאיטליה...

וזה כבר מצריך פוסט חדש...

כמה הם באמת יודעים?

אנחנו באוסטריה, באתר בהרים יפייפיים.
גבעות מוריקות, כפרים קטנטנים, דרכים מתעקלות, אגמים, נחלים, פלגים, עצים עצומים, פרחים לרוב, פרות רועות.
יופי מהמם, באמת!

בעצם, גם בגרמניה עברנו בנופים שכאלה לא מעט.

וכל הזמן עוברת בינינו תהייה- כמה הם באמת מודעים ליופי הזה שמסביבם?
המקומיים
האם הם קמים בבוקר, מסתכלים מהחלון ואומרים לעצמם- 'וואהו! אני חי באחד המקומות היפים ביותר בעולם'- או- 'איזה ברת מזל אני שאני פה, מוקפת בכל היופי הזה'.
כמה זה קורה?

או שמגיע שלב (אחרי יום- יומיים, 6 שבועות, 5 חודשים, שנתיים...) בו כבר מתרגלים לכל היופי הזה, כבר לא ממש שמים לב לקיומו, כבר לא מודים, כבר לא יוצאים החוצה לשחק, לטייל, להסתובב, "סתם" לשבת בחוץ ולנשום אותו פנימה

כמה זה קורה לכולנו בעצם? בכל מקום?
ורק ההתחככות ביופי הקיצוני הזה רק מעצימה אצלנו את התחושות האלה עכשיו?
עצם הבחירה שלנו לקחת פסק זמן ומעין צעד אחורה מאפשרת לנו להיות ערים לכל זה. לרגע הנוכחי.

מה יקרה כשנחזור? מה יקרה כששוב נתרגל?

אוסטריה here we come!