נפרדים מארוגאם ביי ומסרי לנקה

עוזבים את ארוגאם ביי אחרי כמעט 3 שבועות.

נכון, אנחנו כבר שועלי פרידות וותיקים, אולם אין זה אומר שזה נעשה יותר ויותר פשוט... זה לא.

עד שמתרגלים למקומות, לאנשים, למקצבים, לחדר, לבלאגן שלנו... צריך לארוז הכל, לסדר, להכנס ל mode תנועה.

אחרי שבועיים ב water music המהמם נאלצנו להחליף למקום אחר, כי הכל כבר היה מוזמן מראש שם.

אז מצאנו את view point שהיה זול יותר, אבל גם הרבה פחות מגניב.

התלבטנו אם להשאר שם, או למצוא מקום אחר, אולם היו שם כמה יתרונות... זה היה חדר במרפסת עליונה ממש מול הים, עם בריזה מגניבה מהבוקר המאוחר. בבוקר המוקדם השמש הייתה ממש עלינו, אז למדנו להסתדר עם זה.

המחיר היה זול (3500 רופי ללילה, 26$ בקירוב), המיקום מעולה- מרחק הליכה קצרה למיין פוינט ולחוף ה"שווה" של הממבו'ס וגם להמון מסעדות ולסופר. והיה חדר לידינו שיכולנו לשמור לגלית ולילדים שהגיעו כמה ימים אחרינו לשם, ובילו איתנו 4 ימים כייפיים.

אז נשארנו שם

נוף פול מון מהמרפסת

פגשנו משפחה ישראלית שחיה בקולומבו למשך כמה חודשים, בגלל העבודה של שרון (האבא). גם להם 4 ילדים וכולם התחברו מאד בכיף, במיוחד גלעד וארז הקרובים בגיל, שבילו בהרבה שיחות ומשחקים חמודים להפליא.

הכי קטעים זה שהם במקור מגבעת עדה

נסענו לטיול בסביבה למערות נזירים וסלעים עצומים

הזמנו 2 דגים גדולים, ביחד לשתי המשפחות
בסה"כ 12 איש

בהמשך פגשנו משפחה ישראלית נוספת, מפרדס חנה. קטעים, נכון?

מצאנו מסעדה קטנה וחמודה ממש ליד המלון ובלי להחליט יצא שאכלנו בה כמעט את כל הארוחות שלנו. בעלת המקום חמודה להפליא, חייכנית, נעימה. מכינה אוכל סרי לנקי מצויין, ביחד עם אמא שלה ושאר בני משפחתה, וגם שניצלים וצ'יפס שהילדים מאד אהבו, שייקים ועוד ועוד (relax inn restaurant אנחנו ממליצים בחום!)

בילינו בנעימים עם גלית והילדים, עם הרבה ים, רביצות ומשחקים בכמה מסעדות מהממות שיש פה (ממליצים בחום על ה hideaway blue, בית הקפה המהמם בחוץ, וגם על ה gecko ועל המסעדה והצל של ה mambo’s בחוף השקט והנעים)

באחד הימים נסענו עם 2 נהגי טוקטוק למעין ספארי. כלומר, לא ספארי אמיתי בשמורה (סתם יקר), אלא נסיעה בשטח לחיפוש חיות. יצא שראינו באותו היום המון חיות: תנינים, מיני ציפורים (תרנגול בר, פלמינגו, חסידות, שקנאים), בופאלו, פרות, עזים, פנדה אדומה (זה נראה קצת כמו לוטרה), ימבה קופים. אולם אין ספק שגולת הכותרת הייתה הפילים! אחרי שעצרנו בחוף מבודד ומרוחק ושכשכנו במים ואת רפאל עקצה מדוזה (עוד חיה!) התחלנו לחזור הבייתה ובדרך נהגי הטוקטוק ראו מרחוק להקת פילים. אצנו רצנו לשדה כדי להספיק לראות אותם לפני שהם בורחים והצלחנו לראות מרחוק כמה פילים, וגם קטנטנים איתם לעת השקיעה.

היה מגניב!

חזרנו עייפים ומרוצים!

רואים את התנין?

ופה יש שניים

מיני ציפורים

מלא קופים

קיני ציפורים תלויים

חגגנו יום נישואין במקום מהמם עם פרגון של אומני כבייביסיטר הראשית וגלית בפיקוח על.

כשחזרנו הקטנים ישנו והכל היה שקט ונעים

הספקנו לספר את רפאל והלל ודוד עשה כתובת קעקע ראשונה בחייו- מזל טוב!

אז הנה אנחנו, שוב ארוזים ומוכנים לתזוזה.

פינינו את החדר, העברנו הכל לחדר של גלית והילדים כי הוואן שייקח אותנו לשדה התעופה יצא לדרך רק בערב.

נסיעה ארוווווכככה!!!! מחכה לנו אל תוך הלילה, נקווה שעם כמה שפחות הקאות...

יש לנו טיסה לבנגקוק מוקדם בבוקר, בעצם 2 טיסות עם טרנזיט קצר במומביי, שדה התעופה החביב עלינו.

פרידה מסרי לנקה שהייתה מאד (!!!) טובה ונעימה אלינו.

מדהים עם כמה חששות הגענו הנה ואנחנו עוזבים בתחושה של פרידה ממקום מאד אהוב, מחברים מקסימים ומחוויות נעימות.

החזרה לארץ הולכת ומתקרבת... בצעדי ענק...

כבר נכנסים יותר ויותר ל mode תיאומים ועשייה בכל מיני דברים שקשורים לארץ, לבית, לביה"ס

ארוגאם ביי

אחת הסיבות, אם לא ה-, שלנו להגיע לסרי לנקה בכלל הייתה בשביל הגלישה.
סרי לנקה נחשבת ליעד מעולה לגלישה והרבה אנשים מגיעים הנה מכל העולם רק בשביל זה.
דוד התגעגע לגלוש, אחרי מוינה ומספרים שיש גם חופים שמתאימים במיוחד למתחילים, כלומר לילדים.

בעונה הזו, החל מיוני, הגלישה מתאימה בחופים המזרחיים של האי וארוגאם ביי נחשב לה- מקום.

ביקשנו מבעל הגסט האוס שלנו לברר לנו האם יש נהג מונית שמגיע מארוגאם ומחפש נוסעים לחזור איתם (זה טריק להוזלת המחיר פה בסרי לנקה).
הוא אמר שיחפש ובמקביל בדקנו גם עם אג'אנטה ולפתע באחד הבקרים, לקראת 11, הוא דופק לנו בדלת ואומר שיש מישהו שהגיע וחוזר עוד מעט. המחיר שהוא הציע היה מאד אטרקטיבי (45$ במקום 60$) אז החלטנו להיות ספונטניים וללכת על זה.
מה גם שהמשיך לרדת גשם והיה לנו קצת קריר ורצינו להתחמם (כולם סיפרו שחם לאללה בארוגאם. הם צדקו!!!).
ארזנו הכל מהר ויצאנו לדרך!

חלק מהדרך היה סיבובי מהיר כזה, אפילו שביקשנו ממנו להאט ככל שיכול.
הפעם רק אחת הקיאה (מסכנה) וכשהגענו למטה, לכביש ישר, הכל נרגע יותר.
הדרך ארכה כ-4 שעות ובסוף הגענו לגסט האוס שישראל ורוני המליצו לנו עליו water music ואמנם לא עשינו הזמנה רשמית, רק תקשרנו איתם במייל ובכ"ז שמרו לנו חדר גדול עם 2 מיטות זוגיות ענקיות, מאווררי תקרה ומקלחת חיצונית (סגורה מסביב) מתחת לקוקוסים (37$ ללילה, כולל מיי שתייה חופשי ואופניים לשימושנו)

התמקמנו

יש לנו שבועיים להיות בגסט האוס ואח"כ הכל מוזמן ונמצא לנו מקום אחר לשבוע הנוסף

המקום בבעלות משפחה שוויצרית, אחותה של הבעלים נמצאת פה עכשיו עם בעלה והתינוק בן ה-9 חודשים שלהם. לאט לאט התחברנו לנו וגילינו אנשים מקסימים וילדון מהמם שכולם כמובן נדלקו עליו. איילה שוב מצאה לה תינוק לטפל בו וארז כל כך עדין איתו.
דאגי וקלאוס גולשים גם ודוד מצטרף אליהם מדיי פעם לגלישות בוקר או אחה"צ.

אומני ורפאל מצאו להם דרך יצירתית להרוויח קצת כסף ממטיילים ומקומיים כאחד, כל אחד בתחומו

רפאל "פיתח" את המנה הזו ומציע אותה בגסט האוס למי שרוצה
הוא גם משווק את עצמו לישראלים שאנחנו פוגשים ומדיי פעם מישהו מגיע להזמין ממנו
הוא גובה 2$ למנה ואנחנו כל הזמן צריכים לדאוג שיש לנו יוגורט ובננות ב'שלוף'
[היום למשל כמעט נגמר היוגורט והבננות אזלו, אז הוא קפץ לחנות לקנות בננות והשתמש בכל היוגורט ואבא נסע לקנות לו חדש, זה קצת רחוק יותר ממרחק הליכה]

אומני בשוונג צמידים מטורף
זה התחיל עוד בקופנגן עם יפעת ועלה והתעצם מאז
היא יושבת ומכינה אותם בכל מקום ואז אנשים ניגשים אליה ומתעניינים ויוצא שהיא מוכרת ככה
מכרה לכמה מלצרים בקפה "שלנו" ב ella וכבר לכמה אנשים פה בארוגאם

חם פה בארוגאם לאללה! הים דיי קשוח, עם גלים חזקים וסוחפים. הילדים מתים על זה ונהנים 'לתפוס גלים'. בהשגחה, כמובן.
יש גם חוף רגוע יותר לילדים ולאמהות שלא אוהבות ים כזה.
יפה פה מאד ו... טרופי מאד!!!

שוב פרידה מקופנגן- הפעם זה קשה!

כבר היינו בסרט הזה.
נפרדנו מהמון מקומות שאהבנו בטיול הזה.
היינו בקופנגן, נהננו בטירוף.
ונפרדנו.
וחזרנו שוב.
ונהננו עוד יותר.
ומגיע הזמן להפרד- מחר....
והפעם זה אחרת. זה הרבה יותר קשה. לכולנו!

חזרנו למקום אהוב והתאהבנו עוד יותר.
הילדים התחברו עם חברים ובילו איתם המון (!!!)

איילה והבנות

לא יאומן כמה מתוקים שני הקטנטנים האלה
אנחנו נמסים מהם

קלבת שבת אצל אפי ויונתן

דוד הסעות על הס(ט)אפ

וגמנחנו. בילינו עם חברים אהובים יקרים.
היינו עם הטבע המהמם של האי הזה, עם הנוף מהחלון של הים והשקיעות המטריפות שיש פה

נהננו להעביר זמן בבית שלנו, בלי לחצים וצרכים וכל מה שיש בחיי היומיום בארץ.
והגיע הזמן לעזוב. וזה ממש עצוב!
כבר כמה ימים אנחנו לא מאמינים שזה עומד להגיע, שזה באמת יקרה
'אולי נאריך' אומר מישהו כל כמה זמן 
'אבל אי אפשר חבר'ה... יש לנו טיסה לסרי לנקה בעוד כמה ימים'
'אז אולי נבטל...'
'ואז מה נעשה? גם אם יאריכו לנו את הויזה זה יהיה במקסימום לחודש ושוב נשאר עם זמן בו צריך לצאת מפה... ומה לגבי הכסף של כרטיסי הטיסה?'

כבר הסתכלנו על זה מכל הכיוונים, באמת, אפילו הצלחנו לצמצמם את שהותנו בסרי לנקה לחודש, במקום לחודש וחצי כפי שתכננו בהתחלה, עם קנס קל על שינוי הכרטיסים. ניחא.
מעבר לזה לא נצליח. לא בגלגול הזה כנראה

אולי אנחנו גם כל כך עצובים גם כי הפרידה הזו מסמלת קצת את סוף הטיול שלנו...
אמנם יש עוד קצת יותר מחודש וחצי ובכ"ז כבר מתחילים לראות את הסוף. מתעסקים עם השכרת הבית, עם הרשמות לבתי הספר וגן, עם רשימות ציוד למובילים וכל מיני כאלה...

אז מפנטזים על איך נחזור לפה, ואיך היינו עוברים לגור פה לתקופה ארוכה, ואיך ואיך...
בינתיים זה לא מה שיקרה בעתיד הקרוב כנראה (מי יודע, נשאיר את זה פתוח, מה אכפת לנו...).
בצער רב נפרד מחר, ניסע לבנגקוק ונמשיך לסרי לנקה.
בטוח יהיה כיף בסרי לנקה ומי יודע מתי נשוב לקופנגן. נדבקנו בבאג קשות, כמו המון המון אחרים

בחזרה לקופנגן

נסיעת הרכבת עברה בטוב.

לקחנו 4 מקומות, כי ברור שארז ישן איתי, אבל בגלל שלא היו מקומות בסליפר התחתון לא רצינו שאיילה תישן לבד, כדי שלא תתגלגל החתולה שלנו. אז היא ישנה עם דוד.

קמנו מוקדם בבוקר וירדנו בסוראט תאני. שם עברנו (אחרי כשעה) לאוטובוס שלקח אותנו למעבורת (עוד שעה המתנה בערך). ואז כשהמעבורת הגיעה לקו סאמוי עברנו לאחת אחרת.

נחתנו בקופנגן בצהריים והחלטנו ללכת ישר לשוק האוכל לשייקים ואוכל.

מזל שזו לא הליכה ארוכה מהנמל, עם התיקים והכל.

אחרי שאכלנו דוד הלך לשכור אופנוע ולמצוא לנו מונית שתיקח אותנו לבונגלו שלנו בהאאד סאלאד.

כולם כל כך התרגשו לחזור לשם, ללכת לראות את הים, את 'פיפטי בהאט'

הים אכן נראה אחרת בעונה הזו, נמוך מאד מאד.. וחם (אפילו בשבילי).

מיהרנו לשים הכל בחדר, ללבוש בגדי ים ולטבול במים.

חזרנו לרבוץ במרפסת, על הערסלים הכייפיים.

אפילו שדרגו את החדר עם מקרר קטן. מגניב!

למחרת יצאנו לסיבוב שטח להתחיל לחפש בית. חשבנו לנסות להוזיל עלויות וגם- אולי- לנסות ולמצוא מקום עם ים קצת יותר גבוה.

נאמר לנו שזה ככה בכל החוף המערבי, אולי רק במאה האאד יש מים קצת יותר עמוקים. חוצמזה, בצד השני – המזרחי- יהיה אחרת. אבל לא בא לנו להיות באזור המסיבות (האדרין) או באזורים האחרים המאד מרוחקים.

אז הסתובבנו קצת בצ'לוקלאם, בסרי טאנו. כמובן שקפצנו שוב לשוק האוכל (חייבים)

בסיבוב מאוחר יותר דוד ואומני בדקו את מאה האאד ובאמת טיפה יותר עמוק שם ואולי יש מקום מתאים. אולם בכ"ז רצינו לבדוק עוד מקומות.

בסופו של דבר אחרי 2 ימי שיטוטים מצאנו בית ממש מגניב ב bovy beach שזו שכונה כזו של הרבה בונגלו'ס על החוף. גם שם המים נמוכים, אולם זה קרוב ברגל לסרי טאנו (קניות, מסעדות, כביסה, חברים) ומקום שקט ויפה. יש מטבח מאובזר, טלוויזיה (כן, פלזמה רפאל) ווייפיי. מרפסת נעימה עם בריזה (לא דבר שקל למצוא בחום הזה) וגם חתולים שמסתובבים בשטח.

אז לקחנו (המחיר בערך אותו מחיר, כולל החשמל) ועברנו

המטבח מאובזר בצורה נוחה

יש אפילו רייס קוקר, פעם ראשונה בשבילי

אזור הסלון/ טלוויזיה

2 חדרי שינה עם מיטות ענקיות, ארונות ומקלחת שרותים

הדיסק החיצוני מתחבר למסך
כיף לראות סרטים על מסך גדול לשם שינוי

המקרר כבר מלא בכל טוב

חוזרים לשגרת לימודים בין מקלחת למקלחת

הנוף מהמרפסת שלנו

אנחנו עושים נסיון לדחות את הטיסה לסרי לנקה ככל שנוכל, מבחינת הויזה התאילנדית, סיכוי סביר שנצליח (עם קנס לא גדול מדיי) ואז נוכל להשאר קצת יותר משלושה שבועות בקופנגן ונקצר את השהייה בסרי לנקה לחודש (מכל הסיפורים, נשמע שזה בהחלט מספיק, וגם ממילא אורך הויזה שמקבלים שם).

לא רע, נכון?