אנחנו נוסעים: נסיעה

‏הצגת רשומות עם תוויות נסיעה. הצג את כל הרשומות

7/17/2015

קנצ'נבורי

החלטנו ליסוע לכמה ימים למקום שזכור לשנינו כרגוע ומאד נעים. ובעיקר כי הוא ממש קרוב לבנגקוק ולא מצריך נסיעות רציניות (כולה 2-3 שעות נסיעה. קל"ב).
היינו פה בעבר,כל אחד לחוד, והזכרונות היו מאד נעימים.
בכל מקום כתוב שיש רכבת לעיר, אולם כשבררנו עם בעלי הגסט האוס שהזמנו (vn guest house הנחמד, 900 בהאט ללילה לשני חדרים עם מזגן ומיטה נוספת) הסתבר שהקו הזה לא עובד.
אז החלטנו לקחת אוטובוס מקומי.
זו נסיעה של 3 שעות בערך, יוצאים מתחנת האוטובוסים הדרומית בבנגקוק (בעלת השם המגניב sai tai mai). שילמנו 520 בהאט לחמישה כרטיסים, עם איזושהי הנחת ילדים כלשהי (לכו תבינו!).
יש גם וואנים לתיירים שיוצאים מהקוואסן, לא בררנו עליהם.
בדרך חזרה אולי נחזור עם וואן ציבורי (120 בהאט לאדם, אוסף מהגסט האוס ואולי גם מפזר בגסט האוס, לא בטוחים. נזדקק לארבעה כרטיסים, אם כי אולי נרצה לקחת 5 , גם בשביל התיקים)

בתחנת האוטובוסים המתוקתקת
('עוד קניון?')

מעבירים את הזמן בנסיעה

הגענו וישר נדלקנו על המיקום המעולה, על הבריזה ועל השקט שיש פה

דוד ואיילה יצאו לטיולון בוקר ומצאו מקדש בשכונה.
חוצמזה, אנחנו כמעט לא עושים כלום...
אוכלים, שותים, קוראים, מתמסכים, מבקרים בשוק הלילה, בבית הקפה..
מחר כנראה ניסע למפלים, בכל זאת...

המורה איילה

6/26/2015

ארוגאם ביי

אחת הסיבות, אם לא ה-, שלנו להגיע לסרי לנקה בכלל הייתה בשביל הגלישה.
סרי לנקה נחשבת ליעד מעולה לגלישה והרבה אנשים מגיעים הנה מכל העולם רק בשביל זה.
דוד התגעגע לגלוש, אחרי מוינה ומספרים שיש גם חופים שמתאימים במיוחד למתחילים, כלומר לילדים.

בעונה הזו, החל מיוני, הגלישה מתאימה בחופים המזרחיים של האי וארוגאם ביי נחשב לה- מקום.

ביקשנו מבעל הגסט האוס שלנו לברר לנו האם יש נהג מונית שמגיע מארוגאם ומחפש נוסעים לחזור איתם (זה טריק להוזלת המחיר פה בסרי לנקה).
הוא אמר שיחפש ובמקביל בדקנו גם עם אג'אנטה ולפתע באחד הבקרים, לקראת 11, הוא דופק לנו בדלת ואומר שיש מישהו שהגיע וחוזר עוד מעט. המחיר שהוא הציע היה מאד אטרקטיבי (45$ במקום 60$) אז החלטנו להיות ספונטניים וללכת על זה.
מה גם שהמשיך לרדת גשם והיה לנו קצת קריר ורצינו להתחמם (כולם סיפרו שחם לאללה בארוגאם. הם צדקו!!!).
ארזנו הכל מהר ויצאנו לדרך!

חלק מהדרך היה סיבובי מהיר כזה, אפילו שביקשנו ממנו להאט ככל שיכול.
הפעם רק אחת הקיאה (מסכנה) וכשהגענו למטה, לכביש ישר, הכל נרגע יותר.
הדרך ארכה כ-4 שעות ובסוף הגענו לגסט האוס שישראל ורוני המליצו לנו עליו water music ואמנם לא עשינו הזמנה רשמית, רק תקשרנו איתם במייל ובכ"ז שמרו לנו חדר גדול עם 2 מיטות זוגיות ענקיות, מאווררי תקרה ומקלחת חיצונית (סגורה מסביב) מתחת לקוקוסים (37$ ללילה, כולל מיי שתייה חופשי ואופניים לשימושנו)

התמקמנו

יש לנו שבועיים להיות בגסט האוס ואח"כ הכל מוזמן ונמצא לנו מקום אחר לשבוע הנוסף

המקום בבעלות משפחה שוויצרית, אחותה של הבעלים נמצאת פה עכשיו עם בעלה והתינוק בן ה-9 חודשים שלהם. לאט לאט התחברנו לנו וגילינו אנשים מקסימים וילדון מהמם שכולם כמובן נדלקו עליו. איילה שוב מצאה לה תינוק לטפל בו וארז כל כך עדין איתו.
דאגי וקלאוס גולשים גם ודוד מצטרף אליהם מדיי פעם לגלישות בוקר או אחה"צ.

אומני ורפאל מצאו להם דרך יצירתית להרוויח קצת כסף ממטיילים ומקומיים כאחד, כל אחד בתחומו

רפאל "פיתח" את המנה הזו ומציע אותה בגסט האוס למי שרוצה
הוא גם משווק את עצמו לישראלים שאנחנו פוגשים ומדיי פעם מישהו מגיע להזמין ממנו
הוא גובה 2$ למנה ואנחנו כל הזמן צריכים לדאוג שיש לנו יוגורט ובננות ב'שלוף'
[היום למשל כמעט נגמר היוגורט והבננות אזלו, אז הוא קפץ לחנות לקנות בננות והשתמש בכל היוגורט ואבא נסע לקנות לו חדש, זה קצת רחוק יותר ממרחק הליכה]

אומני בשוונג צמידים מטורף
זה התחיל עוד בקופנגן עם יפעת ועלה והתעצם מאז
היא יושבת ומכינה אותם בכל מקום ואז אנשים ניגשים אליה ומתעניינים ויוצא שהיא מוכרת ככה
מכרה לכמה מלצרים בקפה "שלנו" ב ella וכבר לכמה אנשים פה בארוגאם

חם פה בארוגאם לאללה! הים דיי קשוח, עם גלים חזקים וסוחפים. הילדים מתים על זה ונהנים 'לתפוס גלים'. בהשגחה, כמובן.
יש גם חוף רגוע יותר לילדים ולאמהות שלא אוהבות ים כזה.
יפה פה מאד ו... טרופי מאד!!!

נוחתים בסרי לנקה- קולומבו

אחרי 2 טיסות הגענו לארץ חדשה, בשעת לילה.
דוד היה פה לפני 20 שנה בערך, בעיקר במרכז מדיטציה באזור בו אנחנו לא מיועדים לבקר.
הרבה השתנה פה מאז.
אני טרם הייתי.

הגענו עם המון חששות...
פגשנו 3 משפחות שהיו פה וכולן תארו את המקום כלא משהו בכלל, עם ים חזק מאד (באנו בעיקר בשביל הגלישה לדוד) ולא ממש כייפי, עם אוכל חריף ולא טעים ועוד סיפרו לנו שהכל פה מאד יקר.
זה היה כבר אחרי שהזמנו כרטיסים והכל.
הצלחנו לקצר מעט ובמקום 6 שבועות נהיה בדיוק חודש בסרי לנקה.
אז אתם מבינים למה באנו עם הרבה חששות?

ועם זאת פגשנו בנפאל המון חבר'ה צעירים שהיו בסרי לנקה ונהנו מאד! ומכל מה שקראנו עליה זה היה נשמע כל כך רחוק ממה שסיפרו לנו החברים.
אז גם קיווינו לטוב!

מראש לא תכננו לנוע המון ולבקר בכוווול המקומות המעניינים והשווים.
בכל זאת אנחנו לקראת סוף הטיול (לצערינו...) וכבר ראינו המון מקדשים, פארקי טבע ואטרקציות, אז אנחנו לא ממהרים לעשות V על הכל.

מראש תאמנו עם מושקא, הרבנית של בית חב"ד בקולומבו הבירה, שנבוא לישון שם. מסתבר שזה בית חב"ד היחידי בעולם המאפשר לינה בו.
הגענו לקראת 23:00 כשהילדים כבר ישנים כולם.
מושקא המקסימה חיכתה לנו, הראתה לנו את החדר שארגנה לנו. פרקנו את כולם ואת כל הציוד וצנחנו לישון.
מראש לא ידענו אם נרצה להמשיך ביום למחרת, או להשאר לילה נוסף.
מצד אחד, רצינו להמשיך, כי היינו בקשר עם משפחה נוספת ורצינו לפגוש אותם. מצד שני, היינו שפוכים אחרי 2-3 לילות של שינה לא משהו.

בסוף החלטנו להשאר וממש לא הצטערנו על זה!

בית חב"ד יושב בוילה יפייפיה

ורחבת ידיים

הילדים ישר התחברו לחנה'לה בת השנה וחצי ולדובי בן ה-7 חודשים

סיפורי ילדים חסידיים והעמקה בעולם הצמידים עבור אומני וחברה

יצאנו לסיבוב בעיר והיינו חייבים לנסות את האוכל המקומי
הזמנו אורז וקארי, המנה הלאומית פה, עם חששות גדולים
היה כל כך טעים!!! איילה טורפת לה בהנאה. קצת חריף, לא נורא

ויש להם משקה ג'ינג'ר תוסס מעולה שנקרא EGB
פצצה!

וקינג קוקוסים, כתומים!!!

קצת מנוחה בפארק

מצאנו גן שעשועים ופגשנו שם את חנה'לה שדבוקה לאיילה- המטפלת

כשעזבנו חנה'לה ממש בכתה שאיילה הולכת, ממש!

הספקנו לעשות סיור טוקטוקי בקולומבו שהפתיעה אותנו מאד לטובה בנקיון שלה וברוחב כבישיה. הכל נראה מסודר ומאורגן מאד. ראינו את הקומפלקס העצום בו גר הנשיא, נראה מרשים ונשמע שהוא אהוב פה ועושה למען העם והמדינה שסבלה ממלחמה ארוכה וקשה במשך שנים רבות ומתחילה להתאושש מכל הבחינות.
תנופת הבנייה ניכרת מאד בבירה וגם מחוצה לה.

נהננו לפגוש ולהכיר חבר'ה ישראלים בבית חב"ד ובהחלט נחנו וצברנו כוחות להמשך.

אחרי 2 לילות לקחנו מונית- 80$- (פספסנו את הרכבת, צריך להזמין כמה ימים מראש, ונכנסנו לסופ"ש וחג) למקום הבא- ella עיירה בהרים, שם אנחנו מיועדים לפגוש את משפחת יניב לכמה ימים, לפני שהם ממשיכים בחזרה להודו.

4/21/2015

פוקרה טייק 1

טוב, אם נתתי לקטמנדו את הכבוד גם לפוקרה מגיע, לא ככה?

בזכות סבתא חנה יש לנו כמה שדרוגים בטיול. אחד מהם הוא אמצעי התחבורה והשני מקומות הלינה.

ולכן נסענו לפוקרה בג'יפ פרטי שכביכול עלה לנו פחות כי הוא ג'יפ שאמור לשוב לפוקרה ולא מראש לצאת אליה. מבינים את הקטע?

אז סיפרו לנו שמקום 140$ זה יעלה "רק" 90$. נו, טוב...

כנראה שבכ"ז עדיף מאוטובוס "תיירים"

נסענו בדרך יפה שעוררה בי זכרונות לנסיעות מתקופות קודמות בחיי. נזכרתי בנקודות בדרך שהופיעו לי בחלומות ב-20 השנים האחרונות. חתיכת נתח של זמן... וכנראה מקומות שהיוו בשבילי משהו משמעותי... שמות של עיירות וכפרים עלו וצצו מנבכי מוחי, כמו גם עיקולים בדרך, נהר הטריסולי שלצידו נסענו ועוד ועוד.

עברנו "רק" ארוע הקאה אחד. יפה לנו!

מראש לקחנו חדר במלון cherry garden הנחמד

אחרי איזה 6-7 שעות וכמה עצירות (בסופו של דבר מצאנו מקום מקומי ונוח לעצור ולא רק תיירותי, כמו שעוצרים כל רכבי התיירים) הגענו לפוקרה היפייפיה.

פוקרה שוכנת על גדות אגם fewa ויש בה "שכונת" תיירים תוססת, צבעונית ומעניינת.

נהנתי לחזור לפה, כמובן שהמקום התפתח מאד, אם כי עדיין שומר על האווירה הרגועה והנעימה

שקיעה והרים מסביב לאגם

נחתנו פה בימי ראש השנה הנפאלי, כך שכך הסביבה הייתה מפוצצת נפאלים שהגיעו לבקר בחופשה בימים אלה. אז קצת רועש פה מכרגיל.

מראש לקחנו חדר במלון cherry garden הנחמד (30$ לנו לחדר טריפל פלוס מזרן ו-18$ לחדר יחיד שבפועל היה זוגי ובו סבתא אירחה בכל לילה נכד/ה אחר/ת. כולל ארוחת בוקר קלה שאנחנו הצלחנו להרחיב מעט).

יצא שהיינו בו 3 לילות ובימים אלה בעיקר נחנו, הסתובבנו קצת בעיר (היה יום בו חלק רכבו על אופניים ואחרים עקבו ברגל), תכננו תכניות המשך, אכלנו...