4/02/2015

התבוננות על חיי הנשים בכפר

הכל חשוף ופתוח פה בכפר, אין כמעט הסתרות.
כולם מתרחצים ביחד, מכבסים ביחד, יודעים מה כל אחד עושה, מי נמצא ומי איננו.
יש כמה ברזים שכונתיים אליהם נאספים בכל שעה משעות היום כל אנשי השכונה. מי לרחצה, מי לחפיפה, מי לכבס בגדים, מי למלא מים.
אין הפרדות בין גברים ונשים ולא אחת ראינו גברים ונשים מתרחצים אלה לצד אלה.
לנשים יש מעין בגד רחצה, שהוא בעצם לונגי כזה. הן לובשות אותו ומתרחצות איתו מבפנים ומבחוץ. לפעמים אישה אחת תשפשף את גבה של חברתה.
לפעמים גברים ירחצו ממש ליד ותהיה שיחה ערה תו"כ ביניהם, וגם עם העוברים והשבים שבדיוק חולפים שם.
אין בושה, אין הסתרה, אין הפרדה.
משחרר לראות את זה [לא שאנחנו מתיימרים לדעת מה קורה מתחת לפני השטח כמובן...]

קצת קשה לראות, לא היה נעים לי לצלם ממש...
דיי במרכז יש את הברז הכי מרוחק מאיתנו, בו כרגע יש 2 נשים
האחת מתרחצת והשנייה מכבסת
מימין יש ברז ריק כרגע, מחזה דיי נדיר
--------------------------------------------------


העליתי באחת הקבוצות בפייסבוק את הפוסט הבא:

אם המשפחה אצלה אנחנו מתארחים פה בנפאל הייתה אמורה ליסוע הבוקר עם חלק מבני ביתה וכפרה למעין עלייה לרגל למקדש מרוחק.
אחרי שהתעוררנו ואכלנו ארוחת בוקר פתאום ראיתי אותה בבית.
נמלאתי פליאה ושאלתי אותה מה היא עושה פה. היא ענתה לי בפשטות שהיא מדממת ובגלל זה לא נסעה.
במשך 3 ימים אסור לה להתקרב למקומות פולחן דתיים, לבשל או להביא מים.
מותר לכבס ולעבוד בשדה.
סוג של מנוחה?
והגדולה שלי שואלת 'איך היא לא מתביישת לספר את זה?'
מקסים בעיניי שזה כל כך שגור ופשוט פה.
כמו שמכבסים או מתרחצים מול כולם בברזים השכונתיים, כך גם כולם יודעים מי מדממת ומתי.
אין מה להסתיר

הפוסט גרר דיון שהתפתח למקומות פחות נעימים בעיניי. מקומות של שיפוטיות ושימת תוויות על הנשים ה"מסכנות" ה"מודרות" שרצונן לא נלקח בחשבון.
ממש התבאסתי, כי הרגשתי איך בקלות גדולה כזו אנחנו מתייגים, שמים תוויות,מחליטים מה 'מתקדם' ו'נאור' ומה 'לא מפותח'.

כתבתי עוד:

אני אהבתי את החיבור הפשוט ליומיום, את זה שזה גלוי ומדובר ללא בושה או הסתרה, את הקבלה הפשוטה הזו של  force major (נראה לי שהיא דיי רצתה ליסוע ועם זאת הבינה שזה לא מתאים ושחררה).
אגב, היא בהחלט הייתה יותר במנוחה, כמעט לא עשתה דבר לאורך היום, לעומת ימים רגילים הם היא מאד פעילה.
זו חברה בה עדיין לא מקדשים את האינדיבידואל לטוב ולרע. וכמו שאני חוויתי את זה היא עשתה מהר מאד את הסוויצ' ולא התעכבה בכלל על מה שהפסידה.
אני רואה את זה בהחלט כהזמנה לשינוי שגרת היומיום לכמה ימים, הכרה בזה שיש לאישה צורך בזה ופינוי מקום לאחרים להכנס לנעליה לכמה ימים. להחליף תפקידים, לשנות...
זו הפרשנות שלי לפחות.

--------------------------------------

ואז  התעוררנו בבוקר לקול קשקוש נשי, כמו זמזום כוורת כזה.
מייד יצאנו לבדוק במה מדובר וגילינו בחצר הבית בו אנחנו מתארחים את קבוצת הנשים הזו.
כ- 20 נשים. צעירות, מבוגרות, משכילות או לא, עם ילדים או בלי.
זוהי מועצת הכפר, הנפגשת אחת לכמה ימים ומחליטה את כל מה שקשור בענייני הכפר- אם בונים גרם מדרגות חדש, האם נוסעים באופן מרוכז לאיזה מקדש מרוחק ושוכרים אוטובוס ועוד.
הן אוספות כספים, מנהלות רישומים ומחליטות פה ה-כ-ל!
הגברים לא מעורבים בהחלטות ובדיונים האלה בכלל.

פשוט הייתי חייבת לציין את זה בעקבות הפוסט הקודם אותו העליתי שנהיה בו מעין קונצנזוס כזה על ה'נשים הנפאליות המוחלשות והמודרות' יעני 'אנחנו המתקדמות והנאורות, והן המסכנות שנשארו כל כך הרבה שנים מאחור'.

אני מרגישה שחסרות לנו קצת ענווה ופרופורציות וגם התבוננות מעמיקה באמת על חיים של אחרים, לפני שחורצים דין ושמים תוויות





----------------------------------------------------


בבית ממול יש אמא מאד פעילה.
כל היום היא עסוקה, לא בקצב תזזיתי- מערבי, אולם בהחלט נעה בין דבר לדבר.
יש את הפרה שצריך להאכיל ולקשור בכל פעם לאזור אחר, לפעמים להעלות למעלה לאחו ובטח גם לחלוב (אם כי את זה אינני רואה, זה נעשה בטח בצריף שלה).
יש לה פעוט חמוד שמסתובב אחריה לכל מקום. הוא עוד בגיל בו אינו מתרחק ממנה הרבה, בדומה לטלאים הקטנים הנשרכים אחרי אמהותיהם פה בכפר.
אני נהנית לראות אותה מסתובבת ואותו מתרוצץ אחריה, מרים ענפים, מתעסק בשטויות, כמעט נופל לתהום לפעמים. והיא סופר פעילה ועם זאת ערנית לחלוטין למעשיו ומגיעה "להציל" אותו מפעם לפעם, או חולצת שד ומניקה בלי בעיה ככה בחוץ (כשלפעמים השד נשאר קצת חשוף כשהוא יורד רגע להתעסק במשהו ואז חוזר אליה), רוחצת אותו, או עושה לו מסג' (המנהג פה הוא לעשות מסג' פעם ביום לקטנים עד גיל שנתיים- שלוש), יושבת לשוחח עם שכנה/ חברה/ בת משפחה.
הכל עם חיוך, בנינוחות ובשלווה

הבקתה משמאל היא הבית של הפרה שבדיוק נכנסה פנימה



מחר כבר עוזבים, קצת חבל...
נתגעגע

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה