10/25/2014

נחתנו בבנגקוק!

14 שנה שדוד ואני לא היינו פה.
14 שנה!!!
מאז הטיול לירח הדבש שלנו.

לפני כן כל אחד מאיתנו היה פה כמה וכמה פעמים במהלך הטיולים שלנו. בזמן הטיול הגדול שלי בנגקוק הייתה לי מעין בית שני. בכל פעם שחזרתי אליה מארץ כלשהי, הרגשתי ממש כמו חזרתי הבייתה.

אז ברור שהמון השתנה פה ובכ"ז כיף לחזור!
ועם ילדים זה סרט אחר לגמרי.

הטיסה מגרמניה, או בעצם מלונדון עברה ממש טוב.
היה לנו דיליי קצר וחיכינו בהית'רו שעתיים- שלוש יותר מהמתוכנן, אם כי זה בסה"כ עבר טוב.
היה שם אזור משחקים לילדים וקבלנו פיצוי כספי נחמד לקניית אוכל ונשנושים עד הטיסה.
הטיסה הייתה טיסת לילה ועברה ממש בטוב. הילדים התחברו למסכים האישיים שלהם וישנו טוב בלילה. ארז ישן רוב הטיסה.
בשדות התעופה התניידנו איתו עם הבימבה שלו- הברקה מעולה של דוד!
במקום לארוז אותה בתיק, פשוט לקחנו אותה איתנו.
זה היה להיט!!! הוא נהנה לאללה ליסוע בין אלפי האנשים, כולם נגנבו ממנו ואנחנו לא סחבנו ולא התעייפנו יותר, הוא דווקא כן






בדרך למרכז בנגקוק, לאזור הקוואסאן, התפקענו מצחוק כשנהג המונית עצר לשרותים.
הילדים צחקו כשהמלצר, בערב הראשון, התיישב לידינו כדי לקחת הזמנה.
אין ספק שהתרחקנו מאירופה.

הזמנו 2 חדרים במלון שחברים המליצו עליו, אחרי חפירה רצינית במלונות.
ככה אנחנו,  חופרים בדברים עד שממצים. לפעמים ברגע האחרון... לא כ"כ טיפוסים של תכנונים מראש...
הגענו, פרקנו והתפרקנו לכמה שעות.
אחרי זה כבר יצאנו לשוטט באזור הקוואסאן הסואן
אין ספק שילדים הם אטרקציה פה, במיוחד קטנים מתולתלים...

הילדים מצאו חברות ששיחקו איתם ונתנו להם קלמנטינות

אכלנו, גם ברחוב וגם במסעדה, לריכוך המעבר...
בהמשך אומני ואני הלכנו לקבל פוט מסז' ושוטטנו לעוד כמה דוכני אוכל שווים





ביום הראשון האמיתי עשינו סיור בארמון (איילה לא האמינה שיש פה מלך, מלכה ונסיכה. בעצם 3 נסיכות ונסיך)





מתאים לך- אמרתי לאיילה

אז היא צילמה אותי בחזרה

עצרנו בדוכן אוכל קרוב לאחר מכן, ארוחה שנייה של פאטאי
איילה נדלקה, רפאל גילה את משקה הקוקוס

חזרנו באוטובוסירה
 בערב, כשיצאנו לסיבוב- שיטוט אוכל (ואחרי שנשנשנו אוכל מהדוכנים בכ"ז נכנסנו למסעדה לאכול עוד...) ארז פתאום נשפך והעלה חום. רצה רק את אבא


כל הלילה הוא בער ובבוקר/ צהריים עוד לא עבר לו.
במצבים האלה אני הכי שמחה שהוא עוד יונק, כי גם לשתות לא מסכים כל כך.
התלבטנו המון מה לעשות ובסוף החלטנו שניסע איתו, כי עושה לו טוב להיות מוקף במשפחה שלו

אז נסענו באוטובוס מקומי למרכז סיאם פראנון




לאקווריום הגדול במזרח הרחוק

אלה סרטני מים עצומים



ארז נרדם מדיי פעם, החמוד





שטנו בסירת זכוכית לראות כרישים וכל מיני דגים מעניינים









כשסיימנו נכנסנו למסעדה יפנית ש"צילמנו" עוד קודם.
יש בה אוכל נוסע על מסועים וכל אחד מוריד לעצמו את מה שהוא רוצה: בשרים, דגים, פירות ים, ירקות, עלים. מבשלים את אלה במרקים על השולחן ואוכלים כמה שרוצים .
חוצמזה יש גם מגוון סושי, סשימי, רטבים, סלטים ועוד. ושתייה חופשית (חמה וקרה) ולקינוח פירות, גלידה ובטח עוד כמה דברים שפספסנו



אוישי לגמרי!

חזרנו שבעים ומרוצים.
ואף אחד לא עייף, עד חצות וחצי (שעת כתיבת פוסט זה)...
העיקר שהחום של ארז ירד והוא חזר לעצמו.

מחר יום חדש

10/22/2014

נפרדים מאירופה...

כותבת לכם עכשיו בגשם שוטף שמכה בגלים.
ככה זה כל היום כבר.
האמת? היה אמור להיות ככה מאתמול, אולם קבלנו עוד יום נטול גשם במתנה, רק סגריר.
אולם בשביל היום האחרון- שהוא במקרה גם יום ההולדת ה-40 שלי- קבלנו את כל הסופה כולה.

ועדיין אנחנו משתאים איך גוש הפח- מתכת- פלסטיק שהוא הקרוואן שלנו מצליח לעמוד בכל זה (טפו, טפו, טפו). איך אנחנו רחוקים מזה שנייה ומילימטר. ופה בפנים חם ויבש ונעים וטעים.

כל היום אנחנו אורזים, מפנים, נפרדים, מכינים ארגזים להשאיר אחרינו, מבשלים, שוטפים כלים, אוכלים.
מכרנו בחזרה את האופניים, נתנו לילדים לראות סרט בסערה כדי שנוכל לעבוד בשקט.

לאט לאט התיקים מתמלאים, הארונות מתרוקנים, המקרר מתנקה, גם השרותים והכיריים

מזכיר לי את התמונות של תחילת דרכנו בקרוואן, עת פרקנו הכל מהתיקים
וגם את אריזת הבית שלנו, להבדיל אלפי הבדלות



מחר נקום מוקדם, נעשה ווישים אחרונים וניסע להחזיר את הקרוואן ולהפרד ממנו. חודשיים וחצי של תענוג וכיף גדול, של נסיעה במקומות מרהיבים שאני דיי בטוחה שלא היינו מגיעים אליהם אלמלא הקרוואן.
אנחנו נדלקנו!
יש לי תחושה שעוד נחזור על החווייה הזו בצורה כזו או אחרת.

אח"כ ניסע לשדה התעופה, עמוסים בתיקים וילדים בדרכנו למזרח הרחוק.
לתאילנד....

14 שנים אנחנו כבר חולמים עליה (מאז הפעם האחרונה שהיינו שם, בירח הדבש שלנו). הילדים שמעו על תאילנד בכל פעם שהם אמרו משהו על זה שבא להם להיות או לעשות משהו אחר לאורך חייהם. התשובה הקבועה שלי היא  'ולי בא להיות עכשיו בתאילנד!!!'
אז הנה, ליומולדת 40 (פלוס יום- יומיים, אבל למה שנהיה קטנוניים) התארגנה לי הטיסה לתאילנד.

מתרגשים!!!

10/21/2014

חזרנו ל bad kroizingen

 זה קרוב לגבול השוויצרי, אז החלטנו לחזור שוב.
גם כדי לנוח שם קצת ולהסתובב שם בסביבה וגם כדי לנסות את מזלנו שוב בכניסה לספא עם כרטיס היער השחור שלנו.

גילינו עיר מקסימה,  שבפעם הקודמת לא יצא לנו ממש לטייל בה,  עם פארק מהמם שלא ראינו בפעם הקודמת.
וגם... אוטוטו שוב נכנס לגשם, אז כדאי לנצל כל פיסת שמש שאפשר









סלפי under the bridge

מצאנו מלא בתי קינון של ציפורים שונות, פרוייקט כזה

הילדים (וגם הזקנים) נהנו משחמט ענקיסטי בפארק

יפה לה סתיו אירופאי
בסוף באמת נכנסנו לספא והיה כיף חיים לכולם!