‏הצגת רשומות עם תוויות אומני. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אומני. הצג את כל הרשומות

6/26/2015

חוגגים יומולדת 13 לאומני בין מדינות

הפעם היינו בבנגקוק ממש מעט זמן. 
אחרי נסיעת הרכבת הלילית, הגענו מוקדם בבוקר העירה. נסענו לגסט האוס ויצאנו לאכול ארוחת בוקר.
אני נסעתי לשגרירות ישראל כדי להאריך את תוקף הדרכונים שלנו (מרבית המדינות מבקשות תוקף של לפחות חצי שנה לדרכון, אחרת לא יכניסו אליהן ובגלל שברומא נתנו לנו דרכונים זמניים בלבד לשנה- למה לא לתזז את האזרחים אם רק אפשר- אז מצאנו את עצמנו תקועים).
זה הלך דיי מהר בסה"כ כך שיכולתי להתפנות להוצאת ויזה אונליין לסרי לנקה בבית קפה סמוך.
החזקנו אצבעות שנספיק לקבל אותה לפני שננחת בסרי לנקה (זה לוקח בערך 24 שעות, במינימום)


השייק הקבוע שלי בשבועות האחרונים "בננס"
דוד הלך בינתיים עם כולם לשוק הסיני, בעיקר כדי שאומני תוכל להצטייד בחוטים וחרוזים לתעשיית הצמידים המתפתחת שלה (עוד על זה בהמשך).

בחזרה כמעט ולא הצלחתי למצוא מונית שתסכים לקחת אותי, הכל היה פקוק.

אשכרה סירבו לי איזה 4-5 נהגי מונית


נכנסתי לאיזה קניון כדי להצטנן מעט מהחום הלוהט ונתקלתי בחנות מקומית של FOX
לא ידעתי שהם יצאו מתחומי הארץ...

בסוף הגעתי, עם מונית, אחרי ימבה זמן.

לא נורא.

במקביל ברקע התארגנה הפקה רצינית עם דד ליין.
פנו אלינו מחדשות ערוץ 2, עושים תכנית על משפחות מטיילות. האם נרצה להשתתף?
זה עוד כמה ימים, יש מעט מאד זמן לראיון סקייפ, משלוח תמונות וסרטונים ותיאום צילומים בארץ עם בני משפחה שישוחחו איתנו בסקייפ.
האחים של שנינו הפיקו בארץ, תיאמו עם התחקירנית והחליטו איפה יהיה הכי נכון לערוך את הצילומים ובאיזה הרכב.
סבתא חנה נבחרה לייצג את דור ההורים ויעל ונועם שינה ייצגו את הנכדים/ בני דודים, נקבע מועד לצילומים ושיחת סקייפ איתנו בהתאמה.
רק שזה יצא לנו בלחץ, בין כל הסידורים האחרונים לקראת הטיסה ביום למחרת.
הצלחנו להתפנות לשיחה, שקצת לקחה יותר זמן מהמתוכנן, בעיקר בגלל בעיות ווייפיי ורעשי רקע למינהם.
הם רצו לצלם את המשפחה בארץ מדברים איתנו בסקייפ ומאחר והיומולדת של אומני הייתה למחרת, זו הייתה הזדמנות מעולה לאחל לה מזל טוב


אומני מדברת עם סבתא בסקייפ
כך זה נראה בצד שלהם, בארץ



בהמשך, אחרי שגם אנחנו התראיינו בסקייפ לתכנית, פגשנו את החמודים האלה ברחוב






'איזה מתוקים!!!'
ארז מתכונן להעמסה
ואז קמנו מוקדם בבוקר, לא היה פשוט להעיר את הילדים...
הטיסה הייתה ב 8:30, מה שאמר שהיינו צריכים להיות בשדה בסביבות 6:00...
מאתגר, אה?
גם ככה היינו אחרי לילה של שינה בלתי מספקת ברכבת.

טיסה ראשונה בדרך לסרי לנקה

עוגת יומולדת עם גלידה בשדה התעופה האהוב עלינו בבומביי

מזל טוב אהובה יקרה מקסימה שלנו!
איך גדלת והתבגרת בשנה הזו של הטיול, כיף לראות את זה, גם אם לא תמיד היה לך פשוט.
ולחשוב שבשנה שעברה היינו עמוק בהפקות הבת מצווש! איזה כיף שזה מאחורינו

5/25/2015

מכינים קטאן משלנו

*** את הפוסט הזה התחלתי לכתוב ב 6.2.2015 עוד כשהיינו בויאטנם. הוא היה בטיוטות וחיכה ליום הזה.
מזל שהכל מתועד ****

___________________________________

את הקטאן הכירו לנו הדודים- גיא וחן (אחי ואשתו)- לפני כמה שנים.
בתחילה הם לימדו את אומני,שמאד התלהבה. אחריהם גם דוד ורפאל נכנסו לזה. איילה צפתה מהצד ואני טרם למדתי את החוקים בצורה רשמית.

מתישהו במהלך הטיול לדוד היה רעיון שנכין לעצמנו קטאן כדי שנוכל לשחק ואיכשהו זה לא קרה.
ואז - כשהיינו במוינה, בויאטנם- ראינו שלרוסים יש קטאן והפנטזיה התעוררה מחדש, וכשמשפחת עיני הגיעה והבנו שיש להם איתם קטאן אז ביכלל!!!

יום לפני שהם נסעו זה קרה (מכירים את זה? איך שהכל קורה לפעמים ברגע האחרון?).
דוד הבין איך נכון לעשות את זה, קנינו קצת חומרי גלם (מצאנו חנות עם בריסטולים, דבק, שלל קלפים שונים, טושים),והתארגן צוות של ילדים לביצוע.
יצאנו לדרך:

שלב ראשון



מסמנים


גוזרים את החלקים

מסמנים ובודקים




מדביקים 2 חלקי בריסטול האחד לשני, כדי שהלוח יהיה עבה יותר

מביאים את כל הספרים כדי שילחצו על החלקים הנדבקים


נראה לי שזו מיועדת להיות כבשה
שלב שני- אחרי שהעינים כבר נסעו


 מציירים וצובעים

פרויקט לשעת ערב מאוחרת


עצים



כל שנותר הוא למצוא חלקים למשחק (אבנים, צדפים וכד'), למצוא תיק שיכיל את הכל בתוכו




ולנסות לשחק.... לראות שהכל עובד באמת....

*** החלק הזה נכתב כבר שלושה וחצי חודשים אחרי.
אחרי כמה וכמה מדינות שעברנו כאשר התיק הזה נוסע איתנו ממקום למקום.
בכל פעם חשבנו ש- הנה, פה אפשר יהיה לעשות את הפינאלה ולהתחיל לשחק. וכלום לא קרה.
עד שהגענו לתאילנד בפעם השנייה.

יום אחד, דוד ואני נסענו עם ארז לעשות קניות והילדים נשארו בבונגלו.
היה וואטסאפ מאומני ששאלה איפה צבעי המים והמכחולים ואחריו אחד שמודיע לנו שהיא כבר מצאה והסתדרה. זה קורה הרבה. עד שאנחנו רואים את ההודעות לפעמים כל העניינים מסתדרים להם. אז לא התייחסנו.
לכן ממש הופתענו כשחזרנו וגילינו שאומני אספה בחוף צדפים ושברי אלמוגים כדי שיהיו כלים למשחק ואף צבעה אותם בצבעים המתאימים



זהו, עכשיו באמת כל שנותר הוא פשוט למצוא זמן לשחק...



תודה לכל מי שתרם את חלקו למשחק הקטאן שלנו, מהדודים בארץ דרך בני משפחת עיני שכרגע נמצאים בפיליפינים ועד לכל בני משפחתנו שתרמו לפרויקט הזה

8/20/2014

על ארוחת הבוקר- מאת רפאל ואומני

על ארוחת הבוקר מאת רפאל ואומני
היום ארוחת הבוקר שלנו הייתה מעולה

כמה כיף לאכול ארוחות בוקר שאנחנו מכינים, בבית שלנו! לרוב אנחנו אוכלים ארוחות בוקר מאוחרות בסביבות 10-11 בבוקר, קמים באיזי, בלי שום לחץ מכינים ארוחת בוקר כשכולם ערים, כולנו מארגנים שולחן ואוכלים...
לרוב אנחנו אוכלים ביצים, נקניקים, גבינות, סלטים ולפעמים גם לחם / לחמניות!!!
כשכולנו אוכלים לרוב יש צחוקים ולפעמים גם קצת השתוללויות!!!

ארוחה קטנה של בוקר (אמא אוהבת אוכמניות!!!)