‏הצגת רשומות עם תוויות ויאטנם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ויאטנם. הצג את כל הרשומות

5/25/2015

מכינים קטאן משלנו

*** את הפוסט הזה התחלתי לכתוב ב 6.2.2015 עוד כשהיינו בויאטנם. הוא היה בטיוטות וחיכה ליום הזה.
מזל שהכל מתועד ****

___________________________________

את הקטאן הכירו לנו הדודים- גיא וחן (אחי ואשתו)- לפני כמה שנים.
בתחילה הם לימדו את אומני,שמאד התלהבה. אחריהם גם דוד ורפאל נכנסו לזה. איילה צפתה מהצד ואני טרם למדתי את החוקים בצורה רשמית.

מתישהו במהלך הטיול לדוד היה רעיון שנכין לעצמנו קטאן כדי שנוכל לשחק ואיכשהו זה לא קרה.
ואז - כשהיינו במוינה, בויאטנם- ראינו שלרוסים יש קטאן והפנטזיה התעוררה מחדש, וכשמשפחת עיני הגיעה והבנו שיש להם איתם קטאן אז ביכלל!!!

יום לפני שהם נסעו זה קרה (מכירים את זה? איך שהכל קורה לפעמים ברגע האחרון?).
דוד הבין איך נכון לעשות את זה, קנינו קצת חומרי גלם (מצאנו חנות עם בריסטולים, דבק, שלל קלפים שונים, טושים),והתארגן צוות של ילדים לביצוע.
יצאנו לדרך:

שלב ראשון



מסמנים


גוזרים את החלקים

מסמנים ובודקים




מדביקים 2 חלקי בריסטול האחד לשני, כדי שהלוח יהיה עבה יותר

מביאים את כל הספרים כדי שילחצו על החלקים הנדבקים


נראה לי שזו מיועדת להיות כבשה
שלב שני- אחרי שהעינים כבר נסעו


 מציירים וצובעים

פרויקט לשעת ערב מאוחרת


עצים



כל שנותר הוא למצוא חלקים למשחק (אבנים, צדפים וכד'), למצוא תיק שיכיל את הכל בתוכו




ולנסות לשחק.... לראות שהכל עובד באמת....

*** החלק הזה נכתב כבר שלושה וחצי חודשים אחרי.
אחרי כמה וכמה מדינות שעברנו כאשר התיק הזה נוסע איתנו ממקום למקום.
בכל פעם חשבנו ש- הנה, פה אפשר יהיה לעשות את הפינאלה ולהתחיל לשחק. וכלום לא קרה.
עד שהגענו לתאילנד בפעם השנייה.

יום אחד, דוד ואני נסענו עם ארז לעשות קניות והילדים נשארו בבונגלו.
היה וואטסאפ מאומני ששאלה איפה צבעי המים והמכחולים ואחריו אחד שמודיע לנו שהיא כבר מצאה והסתדרה. זה קורה הרבה. עד שאנחנו רואים את ההודעות לפעמים כל העניינים מסתדרים להם. אז לא התייחסנו.
לכן ממש הופתענו כשחזרנו וגילינו שאומני אספה בחוף צדפים ושברי אלמוגים כדי שיהיו כלים למשחק ואף צבעה אותם בצבעים המתאימים



זהו, עכשיו באמת כל שנותר הוא פשוט למצוא זמן לשחק...



תודה לכל מי שתרם את חלקו למשחק הקטאן שלנו, מהדודים בארץ דרך בני משפחת עיני שכרגע נמצאים בפיליפינים ועד לכל בני משפחתנו שתרמו לפרויקט הזה

2/17/2015

בדרך לקמבודיה עוצרים ב ha tien

הדרך לגבול אמורה לקחת 6-7 שעות.
בשני שלבים, כי אין אוטובוס ישיר.
בתחילה לקחנו אוטובוס ל rach gia ומשם כולם אמרו לנו שיהיה אוטובוס אחר ל ha tien העיר הכי קרובה לגבול קמבודיה.
החלטנו ששם נעצור ללילה כדי לא להגזים בנסיעות. בכל זאת, ילדים וזה...

בויאטנם לכל יעד נסיעה יש תחנה מרכזית אחרת.שלא בהכרח קרובה לאחרת.
לא תמיד ברור העניין הזה...
מצד שני, החברות המסודרות מספקות גם שירות של shuttle מתחנה לתחנה.
כך שכשהגענו ל rach gia (אחרי 3.5 שעות נסיעה) מיהרו להעלות אותנו למיניבוס שיקח אותנו לתחנה השנייה, ללא עלות.
חשבנו שזו תהיה נסיעה של כמה דקות ומצאנו עצמנו נוסעים אולי 20 דקות בתוך העיר, אולי אפילו יותר.
עיר גדולה...

בסוף הגענו ומייד קפצו עלינו "דורשי שלומנו" שהראו לנו איפה המיניבוס למחוז חפצנו.
בדיעבד מסתבר שיש שם כל מיני חברות שנוסעות לאותו המקום.
מה זה משנה? לפנינו היו עוד כשעתיים נסיעה. הפעם במיניבוס קטן יותר שהלכו ודחסו בו עוד אנשים. אולם כל עוד היו לנו מקומות ישיבה- מה זה משנה,אה?

התחלנו ליסוע , נסיעה לא מהירה מדיי ודיי קופצנית (כי אלה הכבישים בויאטנם) וחלפנו על פני עיירות שונות שבכולן אנשים עובדים, חיים, מוכרים בשוק, משחקים עם ילדים, עובדים בשדות, חיות, ילדים...
אני נצמדתי לחלון ושתיתי את כל המראות האלה בשקיקה, נהנית מכל רגע.
נסענו לגדתו של נהר כשכל כמה זמן יצא ממנו עוד יובל ועוד יובל, כנראה בדרך אל הים. כמה יפה ושליו המראה הזה של תעלות, נחלים, נהרות ומים, מים, מים...
רק תנו לי לעבור ככה דרך ואני מאושרת. לא אכפת לי שהתנאים לא משו משו, רק עצם הנסיעה והתנועה עושים לי טוב בנשמה. אני יכולה ליסוע ככה במשך שעות.

בדרך התיישב במעבר (כי לא היה מקום) אב עם בתו הפעוטה שלטשה עיניים בארז כאילו הוא חייזר (טוב, הוא באמת סוג של...). הם חלקו איתו מעין מאפה בננה מטוגנת (יאמי!) בצורה כזו פשוטה וטבעית, כאילו זה משהו שאנחנו עושים כל הזמן. בהמשך אנחנו נתנו להם מפית לניגוב. איכשהו עם ילדים הכל פשוט יותר בתקשורת עם המקומיים, התקשורת קופצת מדרגה וזורמת במיידי.

הגענו ל ha tien לעת ערב ונסענו למלון שקראנו עליו המלצות (הפעם לא הזמנו מראש, האמנו שלא תהיה בעיית מקום ואכן היו אולי 3-4 חדרים תפוסים במלון יחסית גדול)

20$ לחדר עם מיטות מעולות!!
סופסוף


גם זו עיר על גדות נהר (בכ"ז דלתת המקונג או לא? נהרות בכל פינה פה), עם טיילת וחיי לילה לצידה. מסעדות, דוכנים, תיירים מקומיים וזרים.

עצרנו לאכול (איך לא?) והמשכנו לשוטט עוד קצת.
נכנסנו ל oasis bar כדי להתייעץ קצת על המעבר לקמבודיה. המנהל הוא אנגלי שחי בסביבה כבר הרבה שנים. הוא קישר אותנו למישהו שמסיע אנשים לקמבודיה. ה"חבילה" שלו כוללת הסעה לגבול ברכב אחד ואז החלפה לרכב אחר עם נהג קמבודי (אי אפשר להעביר רכבים מויאטנם לקמבודיה). כל התענוג הזה יעלה לנו 50$ שזה מחיר לא רחוק, כפי הנראה, מהמחיר שהיה עולה לנו אוטובוס התיירים (11$ לאדם, לא ברור אם קטנים גם משלמים או לא). החסרון של אוטובוסי התיירים הוא שלוקח המון זמן לחכות בגבול עד שכולם מחתימים את הדרכונים שלהם. עם הילדים זה עשוי להיות מאד מבאס לחכות כ"כ הרבה, כך שהעדפנו באמת לקחת את הרכב הפרטי.

ביום המחרת יצאנו לארוחת pho אחרונה שבה רפאל נזכר לטעום והחליט שהוא דווקא אוהב pho . לילד הזה יש תזמונים... 3 חודשים אכלנו פה pho והוא לא הסכים לגעת... טוב, 'מוטב מאוחר...' נכון?

כל הרטבים הנילווים לארוחה:
שום מוחמץ, ממרח צ'ילי מתקתק חמצמץ, צ'ילים קטנים וירוקים למיניהם


ארוע כזה שווה תמונה מקרוב
בשעה 10:00 הגיע הבחור, העמסנו את הציוד ונסענו לגבול שהוא ממש כמה דקות נסיעה מהעיר

מעבר הגבול הזה הזכיר לנו קצת את סיני...

את הצד הויאטנמי עברנו דיי מהר
הצד הקמבודי לקח קצת יותר זמן

עברנו כמה בוטק'ס עם פקידים שונים.
כולם היו מאד נחמדים. אם כי איטיים... טוב, אנחנו 6... באמת מזל שלא נסענו באוטובוס התיירים.
הכנו את עצמנו למחירים גבוהים יותר מהרשמיים, כי הם עושים את זה לפעמים.
הויזה עולה 30$, אולם הם נוטים לבקש 35$. הבחור האנגלי שהיה לפנינו בתור אכן שילם 35$. לא יודעים למה מאיתנו הם לקחו 30ִ$ לאדם, אולי כי ממילא הורדנו שם בוכטה...

יש גם בוטקה של פקיד "בריאות" אצלו ממלאים שאלון בריאותי והוא מבקש 1$ על כל אדם. ממנו הצלחנו להתחמק, כי ידענו מראש על הטריק הזה וסירבנו בנימוס לשלם. זה עבד!

ואז יש רק עוד בוטקה אחד, של ההחתמות.
שם היו מלא שוטרי גבול שישבו בחוץ ונדלקו על ארז וכיבדו אותנו בבקבוקי מים קרים. באמת היה חם!

סופסוף סיימנו את הכל, נכנסנו למכונית והתחלנו את הנסיעה הראשונה שלנו בקמבודיה



2/16/2015

שייט לשוק הצף ב can tho














השייט היה ממש כייפי. ארך כ-7 שעות, אולי קצת יותר...
עלה בסה"כ 60$ כולל קצת נשנושים בדרך (פירות וצ'יפס ירקות בשוק שביקשנו, אם היינו רוצים קפה מאמינה שגם היו מארגנים לנו).
ממליצים בחום!

מה עושים ב can tho

בסה"כ היינו 4 לילות בקאן טו. לרגע חשבנו לקצר ביום, אם כי בסוף החלטנו שלא.
העיר ממש ממש נחמדה.
עיר גדולה, כן? ואנחנו לא חובבי ערים של ממש, אולם יש בה vibes נעים כזה. אולי בגלל הקירבה לראש השנה הויאטנמי (אותו כאמור נפספס...), או שזה ככה תמיד...
מאד נהננו לשוטט בעיר.
יש בה רחובות ארוכים ארוכים ואת נהר המקונג (שרשמית נקרא פה אחרת, איזשהו יובל שלו שעובר פה) שעל גדתו יש טיילת, שוק לילה ועוד כל מיני


כבר בשיטוט הראשון מצאנו מקום של שייקים (יש ימבה כאלה) שחזרנו אליו אח"כ בכל יום

וזו כבר הפכה למסורת יומית: אבוקדו, ספודילה וקצת חלב ממותק
וואהו!!!
ממש גלידה

גם מיץ קנה סוכר, כמובן
[רק ביום האחרון רפאל הסכים לתחנונינו לטעום מהשייק וברור שאהב!!!]

דוכן שיפודים טעימים: עוף, שרימפס, סושי, במיה, דמפלינגס

הרחובות מקושטים לקראת הטט
בערב כל המנורות דולקות ועוד


עצרנו במסעדונת מקומית
זה התפריט כולו
אז הזמנו כמה דברים קטנים

מעין פשטידות קטנות עם שרימפס
אגרולים

הכל מגיע תמיד עם שפע עלים ירוקים
כמעט כל ארוחה
 ואז פשוט מצאנו מקום של ביליארד ונכנסנו ויצא שהעברנו שם ערב ממש ממש נחמד (בהמשך נשוב לשם לעוד ערב. שווה!)





כשיצאנו כבר היה חשוך והכל היה מואר מסביב. אפילו דגם של מגדל אייפל



בקרן רחוב, ליד חנות נעליים שניגנה מוזיקת ריקודים בפול ווליום
גילינו במה שעמדה ריקה (ביום שאחרי נגלה שבבקרים עומדים שם אופנועים לתצוגה)
אם יש מוזיקה ובמה, מה? שלא יהיו גם ריקודים? וגם קצת תרגילי קפוארה?


בימים אחרים יצאנו לעוד שיטוטים נעימים בעיר, מנשנשים מה שמצאנו בדרך ונראה מעניין



עצירה לשתייה: קפה קר, קוקוס ושייק אבוקדו- ספודילה
פשוט פתחו לנו שולחן ושלפו כמה כסאות בסמטה קטנה וזהו. פשוט

חשבנו שזה איזה פרי מוזר
הסתבר שאלה פרחי לוטוס

כל העיר מלאה בפרחים לקראת החג
ממש מלאה, המדרכות מפוצצות מוכרי פרחים בשללי צבעים
והכל מואר בהמוני מנורות לד צבעוניות
זה נראה מקסים בחושך
מנסים כל מיני דברים מעניינים בשוק הלילה



מוחיטו אניבאדי?

מיני צ'יפסים בשוק: תפו"א בצורה ספירלית, טארו ובטטה

יצאנו לשייט שקיעה של שעה
הכנה לשייט היותר ארוך לשווקים הצפים שניקח באחד הימים
אני דיי שיקשקתי בשייט הזה, מרגישה פחות בנוח במים
מרק סרטנים משובח

ארוחת הבוקר הקבועה במסעדה שליד המלון:
קום גא (אורז ועוף) לילדים, תבשיל דגים לגדולים וקעריות מרק טעים

הטיפוס שזכה לכינוי "התיש"
בקפה ליד המסעדה יש טלוויזיה עם תכניות מקומיות קורעות מצחוק
זה היה הבילוי הקבוע שלנו אחרי ארוחות הבוקר

איילה מודדת חליפה מקומית
בסוף קנינו לה בצבע אחר

מצאנו יריד מקומי, לקראת ראש השנה

עם כל מיני מתקנים לילדים

נפרדים מאנשי המלון

נפרדים מאנשי מסעדת ארוחת הבוקר


מחכים לשאטל לאוטובוס


יצאנו גם לשייט המפורסם לשווקים הצפים (שבשבילו כמעט כולם מגיעים לפה), אם כי זה כבר ראוי לפוסט נפרד.

סיכום שלנו: עיר נחמדה בהחלט שמתאימה לשהייה של כמה ימים. יש בה כל מיני אטרקציות שלא ממש הלכנו אליהן... מלבד השייט והשווקים. פשוט נהננו לשוטט ולתקשר עם המקומיים