10/25/2014

נחתנו בבנגקוק!

14 שנה שדוד ואני לא היינו פה.
14 שנה!!!
מאז הטיול לירח הדבש שלנו.

לפני כן כל אחד מאיתנו היה פה כמה וכמה פעמים במהלך הטיולים שלנו. בזמן הטיול הגדול שלי בנגקוק הייתה לי מעין בית שני. בכל פעם שחזרתי אליה מארץ כלשהי, הרגשתי ממש כמו חזרתי הבייתה.

אז ברור שהמון השתנה פה ובכ"ז כיף לחזור!
ועם ילדים זה סרט אחר לגמרי.

הטיסה מגרמניה, או בעצם מלונדון עברה ממש טוב.
היה לנו דיליי קצר וחיכינו בהית'רו שעתיים- שלוש יותר מהמתוכנן, אם כי זה בסה"כ עבר טוב.
היה שם אזור משחקים לילדים וקבלנו פיצוי כספי נחמד לקניית אוכל ונשנושים עד הטיסה.
הטיסה הייתה טיסת לילה ועברה ממש בטוב. הילדים התחברו למסכים האישיים שלהם וישנו טוב בלילה. ארז ישן רוב הטיסה.
בשדות התעופה התניידנו איתו עם הבימבה שלו- הברקה מעולה של דוד!
במקום לארוז אותה בתיק, פשוט לקחנו אותה איתנו.
זה היה להיט!!! הוא נהנה לאללה ליסוע בין אלפי האנשים, כולם נגנבו ממנו ואנחנו לא סחבנו ולא התעייפנו יותר, הוא דווקא כן






בדרך למרכז בנגקוק, לאזור הקוואסאן, התפקענו מצחוק כשנהג המונית עצר לשרותים.
הילדים צחקו כשהמלצר, בערב הראשון, התיישב לידינו כדי לקחת הזמנה.
אין ספק שהתרחקנו מאירופה.

הזמנו 2 חדרים במלון שחברים המליצו עליו, אחרי חפירה רצינית במלונות.
ככה אנחנו,  חופרים בדברים עד שממצים. לפעמים ברגע האחרון... לא כ"כ טיפוסים של תכנונים מראש...
הגענו, פרקנו והתפרקנו לכמה שעות.
אחרי זה כבר יצאנו לשוטט באזור הקוואסאן הסואן
אין ספק שילדים הם אטרקציה פה, במיוחד קטנים מתולתלים...

הילדים מצאו חברות ששיחקו איתם ונתנו להם קלמנטינות

אכלנו, גם ברחוב וגם במסעדה, לריכוך המעבר...
בהמשך אומני ואני הלכנו לקבל פוט מסז' ושוטטנו לעוד כמה דוכני אוכל שווים





ביום הראשון האמיתי עשינו סיור בארמון (איילה לא האמינה שיש פה מלך, מלכה ונסיכה. בעצם 3 נסיכות ונסיך)





מתאים לך- אמרתי לאיילה

אז היא צילמה אותי בחזרה

עצרנו בדוכן אוכל קרוב לאחר מכן, ארוחה שנייה של פאטאי
איילה נדלקה, רפאל גילה את משקה הקוקוס

חזרנו באוטובוסירה
 בערב, כשיצאנו לסיבוב- שיטוט אוכל (ואחרי שנשנשנו אוכל מהדוכנים בכ"ז נכנסנו למסעדה לאכול עוד...) ארז פתאום נשפך והעלה חום. רצה רק את אבא


כל הלילה הוא בער ובבוקר/ צהריים עוד לא עבר לו.
במצבים האלה אני הכי שמחה שהוא עוד יונק, כי גם לשתות לא מסכים כל כך.
התלבטנו המון מה לעשות ובסוף החלטנו שניסע איתו, כי עושה לו טוב להיות מוקף במשפחה שלו

אז נסענו באוטובוס מקומי למרכז סיאם פראנון




לאקווריום הגדול במזרח הרחוק

אלה סרטני מים עצומים



ארז נרדם מדיי פעם, החמוד





שטנו בסירת זכוכית לראות כרישים וכל מיני דגים מעניינים









כשסיימנו נכנסנו למסעדה יפנית ש"צילמנו" עוד קודם.
יש בה אוכל נוסע על מסועים וכל אחד מוריד לעצמו את מה שהוא רוצה: בשרים, דגים, פירות ים, ירקות, עלים. מבשלים את אלה במרקים על השולחן ואוכלים כמה שרוצים .
חוצמזה יש גם מגוון סושי, סשימי, רטבים, סלטים ועוד. ושתייה חופשית (חמה וקרה) ולקינוח פירות, גלידה ובטח עוד כמה דברים שפספסנו



אוישי לגמרי!

חזרנו שבעים ומרוצים.
ואף אחד לא עייף, עד חצות וחצי (שעת כתיבת פוסט זה)...
העיקר שהחום של ארז ירד והוא חזר לעצמו.

מחר יום חדש

תגובה 1:

  1. ואיי איזה חלום. הייתי אוכל של טונות סושי!
    עכשיו תהיה לכם קצת בעיית היגיינה.
    סומך עליכם!

    השבמחק