אנחנו נוסעים: מחיי היומיום שלנו בברלין- זהירות ימבה תמונות

אנחנו גרים בשכונת קרויצברג שהיא שכונה דיי מעורבת עם אופי חופשי ופתוח.
גרים פה אנשים מכל הלאומים והרבה שפות נשמעות פה ברחובות

אה, ויש גם המון המון גרפיטי, על כל בניין, קיר, ותריס של חנות סגורה

בהתחלה חשבנו שזה פשוט ככה בכל מקום בברלין,
אולם כבר יצא לנו להגיע למקומות בהם אין בכלל גרפיטי

הגרפיטי הזה לכד את עינינו, הוא ממש ליד הבית שלנו
(אתמול גם ראינו באלכסנדרפלאץ- אזור אחר- הפגנה קטנה של מניפי דגלי פלשתין. לא עצרנו לצלם)

אנחנו הולכים המון ברגל ממקום למקום, הילדים עושים המון כושר- כל הכבוד להם!
יש פארקים במרחק הליכה ויש כאלה שצריך ליסוע אליהם, בסה"כ יש המון ירוק לאן שלא נפנה

בהתחלה ראינו מרחוק את הצריח של המבנה המרשים הזה
כשהתקרבנו גילינו שמדובר בגלריית אמנות מהממת
ולידה יש- איך לא- פארק

מאחר והיה יום ראשון היו שם כל מיני נופשים
הרבה מהם מורידים בגדים ונשכבים להשתזף בבגדים תחתונים
או סתם מתפננים עם כלבים, ילדים או חברים

מצאנו לנו ספסל וממנו יצאנו לסיבובים, משימות, מחבואים ושיטוטים

למחרת כבר יצאנו לסיבובים בתחבורה הציבורית שהיא מדהימה בדיוקה, ביעילותה ובחוכמה שלה. הכל משולט בצורה נוחה ביותר, כך שלכולנו קל לדעת מאיפה עולים, מתי יורדים, מה הכיוונים בעולם התת קרקעי הזה של הרכבות התחתיות (חשבנו לעצמנו שבטח זו הייתה הכוונה המקורית של החמאס- להתחיל לפתח תחבורה ותיירות תת קרקעית, בדיוק כמו פה בגרמניה, או במדינות מתוקנות אחרות בעולם, רק משהו התפקשש להם בדרך).
קונים כרטיס משולב לכל סוגי התחברוה השונות (רכבת עילית, רכבת תחתית, אוטובוסים, חשמליות- אם כי בשניים האחרונים טרם יצא לנו להתנסות).
יש סוגים שונים של כרטיסים, לפי הצרכים השונים. אפשר לרכוש כרטיס ליום או כמה ימים.
אנחנו קנינו כרטיסי תיירים שגם מקנים הנחות בכל מיני אטרקציות ברחבי העיר וגם מאפשרות רק למבוגרים לרכוש כרטיס והילדים כלולים בו וכל זה לחמישה ימים. אח"כ נחליט אם אנחנו צריכים עוד, או שנוכל להתנייד רק באופניים וברגל