8/06/2014

אזור אלכסנדרפלאץ ברלין

הפוסט הקודם היה עמוס מדיי בתמונות ובחויות, כך שהיה מתבקש להפריד לפי אזורים.
הימים פה מאד עמוסים, אין מה לומר.
אנחנו הולכים הרבה- גם הילדים- עולים ויורדים מרכבות שונות ומגוונות ומנווטים לנו ברחבי העיר.

החלטנו להגיע לאזור תיירותי מאד-  אלכסנדרפלאץ- כי יש שם מלא דברים שחייבים לראות כשנמצאים בברלין.
הכל מאד מרשים באמת! אולם אנחנו צריכים להתחיל לקחת בחשבון גם שכמות האטרקציות והאנשים לא פשוטה לנו- חבורה של שישה אנשים, בה לכל אחד רצון או צורך משלו.
אנחנו לומדים ומתפתחים.

הדבר הראשון שרואים כאשר עולים מהתחתית זה את מגדל הטלוויזיה Fernsehturm זהו אחד מסמליה של ברלין, מגדל תקשורת גבוה מאד (השלישי או השני בגובהו בעולם, לא לגמרי בטוחה כבר)



צילמנו מכמה זוויות, ליתר בטחון
בדרך אליו "צילמנו" כמה טרמפולינות ברחבה שליד, עוד נחזור אליהן אח"כ, כי מה שעומד לפנינו כרגע הוא תור, תור ארוך.... קונים כרטיסים. למה? למעלית!
יש מעלית שתיקח אותנו גבוה גבוה לתצפית מהממת על העיר. עד המסעדה שנמצאת בגובה 203 מ' (אל תתפסו אותי על המספר).
אולם בינתיים עומדים בתור... כך שיש זמן לראות את כל התעשייה שהתפתחה בככר מסביב, זו שפונה למי שעומד בתור


יש סיורי ריקשות ממונעות ברחבי העיר (עיזבו, בתאילנד נראה ימבה כאלה)

יש מוכרי נקניקיות שכל הדוכן עליהם והם מוכנים לכל מזג אוויר- שמש קופחת או גשם שוטף

יש גם ריקשות אופניים שפה נוהגות עליהן גם בחורות שנראות לא רע ולא רק בורמזים, או תאילנדים או הודים רזים ועניים

וממולנו תחנת הרכבת המרשימה שרכבות נכנסות ויוצאות ממנה בקצב מטורף. הכל כ"כ מדוייק ומותאם לצורכי האוכלוסייה הבאה והולכת. לא צריך לתכנן ותאם זמנים כי בכל כמה דקות יש רכבת בכל קו עמוס.
פה יש גם רכבת שנכנסה לתחנה, למעלה וגם חשמלית שבדיוק הגיעה למטה

תוך כדי העמידה בתור (עברנו פנימה כי הבנו שאנחנו צריכים תור שונה) הכרוז מודיע שמי שקונה כרטיסים עכשיו יעלה למעלה רק בעוד שעתיים...שעתיים ועשרים דקות.... שעתיים וחצי. אה, קנינו. בררנו והבנו שיש לנו אפילו חצי שעה אקסטרה, כי אם נרצה לטייל עוד קצת, או לאכול (כבר צהריים), שלא נהיה לחוצים.
עד עכשיו היה יום שימשי וחם מאד אפילו וברחנו לנו לצל בזמן שהילדים קפצו בטרמפולינות, עד שנבין לאן אנחנו ממשיכים מכאן (איפה הגשם וסופות הרעמים שהבטיחה התחזית? טעות שלנו? שלהם?)

הנה הטרמפולינות ההן...
אז יצאנו לשוטטות ועברנו דרך בית העירייה המרשים ביופיו




נכנסנו גם פנימה וראינו תערוכה של פסלי ראשי העירייה לדורותיהם (ולמדנו שיעור באנטומיה יהודית... כי בכל פעם שראינו אף מרשים, נחשו למי הוא היה שייך? לאיזה משה או יעקב כמובן. סטריאוטיפים או לא?)


אומני ביימה את החבר'ה...
ארז רץ להצטרף גם הוא אח"כ אולם היה קשה להושיב אותו לצילום של ממש


ממול עובדים במרץ על בנייה של משהו גדול. קראתי איפושהו שמדובר על שחזור של משהו, אם כי אותנו בעיקר עניינו המנופים, המקדחים והרעש הרב שהם יצרו



היינו רעבים, כן? בכ"ז צהריים במצב מתקדם...
מצאנו מסעדה שנראתה אותנטית להפליא





בחנו את התפריט



ארז החמוד נרדם לו (סופסוף), יש לו קטע כזה בימים האחרונים, ברגע שאנחנו מתיישבים לאכול הוא נרדם.
טוב, הוא באמת מוציא ימבה אנרגיה... ואנחנו מודים שזה מקל עלינו במידה מסויימת



ואז הפכו השמיים את עורם. לגמרי!
התחיל גשם זלעפות שוטף!
לא הזרזיפים הנחמדים שהיו מנת חלקנו בימים הקודמים, גשם של ממש!
בהתחלה עוד ניסינו להצטופף מתחת לגג המסעדה, אולם מהר מאד כוווול הסועדים בה הבינו שאין מנוס וירדנו למרתף.
מקום מהמם ושוב, נראה סופר אותנטי.
חיכינו (מי בסבלנו יותר ומי פחות) למנות שהזמנו ובסוף הן הגיעו (עבדה שם בעיקר מלצרית אחת, ששלטה על מלא שולחנות, הזמנות, בר. מרשימה! הייתה לה עוזרת צעירה שלא דגדגה את היכולות שלה)


ויותר מקרוב

המלצת הבית- מפרק חזירי כלשהו על מצע ירקות, כרוב כבוש (טעים) ותפו"א ליד
נחמד ביותר. נרשמה התלהבות בקרב הילדים מהבשר
לזכותם ייאמר שהם מתחילים יותר ויותר להיפתח לטעימות והתנסויות

בקר עם רוטב טעים, אפונה, תבשיל כרוב סגול עם תפוחים וציפורן (יאמי) ואיך לא? תפוחי אדמה

סטייק חזירי כלשהו עם פטריות ברוטב טעים, אפונה ברוטב טעים, תפו"א מטוגנים (היו פה כבר כמה סוגי הכנה של תפו"א...) ושאר ירקות


נזכרנו ב"תור" שלנו לעלייה במעלית למגדל הטלוויזיה והתחלנו לעלות מהמרתף, בתקווה שהגשם נחלש כבר, כי עם כל הכבוד למעיל הגשם שהיה לנו לא היינו ממש ערוכים לגשם. למזלנו הוא באמת נחלש (כי לשלם 8 יורו על מטרייה קטנה ולא משהו ממש לא התחשק לנו) ומיהרנו להגיע למגדל ולתפוס את מקומנו בתור לעלייה למעלית.

למעלה עמוס מאד באנשים ויפה כל כך... הנוף מרהיב גם כשאין ראות ממש טובה



ארז עף על גג העולם

הסתובבנו שם וראינו את ברלין מלמעלה מכל הכיוונים.
רפאל הצליח לשכנע אותנו לעלות למסעדה שלמעלה המסתובבת ב 360 מעלות ומשלימה סיבוב כל 20 דקות.
שתינו מילקשייקים, קפה, שוקו ואכלנו עוגה. המילקשייקים היו הכי שווים.

ואז ירדנו למטה ונזכרנו שאנחנו צריכים לקנות כל מיני דברים והרי יש פה בסביבה ממש בית כלבו ענק ועוד קניון גדול.
אז אזרנו אומץ ונכנסנו אליהם.
הכלבו (primark) מפוצץ(!!!) אנשים. לנו לא היה ממש כוח או חשק לנבור בדברים (המחירים שווים) ולחפש. היינו ממוקדים וטוב שכך, כי הבנו מהר שלא הכלבו נמצא את מבוקשנו ושמנו פעמינו לאלקסיה, הקניון האדום שליד.
בדרך עברנו בככר הומת אדם (שם פגשנו את דגל פלשתין והקפדנו לא לדבר בעברית ולעוף משם מהר), עם מופעי רחוב ושלל דוכנים.
נכנסנו לאלקסיה, אמריקה...
לקח זמן להבין איפה ממוקמים הדברים שהיה לנו צורך בהם (בעיקר סנדלי הליכה לילדים וענייני חשמל- תקשורת), מצאנו מהר יותר את השרותים שזכו לאינספור ביקורים בזמן ששהינו שם.
סופסוף מצאנו חנות טיולים שווה ובזמן שאני לקחתי את ארז לטיול אנטי נזק, דוד והילדים מצאו סנדלי הליכה במחיר מעולה.
יאללה, עשינו וי על זה.
עכשיו לחנות התקשורת.
למזלנו... מצאנו בפינה המוקדשת לג'יפיאסים רכב הדגמה של רמקולים שהקרינו בו סרט (דווקא בלי סאונד) והילדים הצליחו לשבת שם- לא מעט זמן- ולפוש קצת



כך נמנע זמן נזק ארוך מבית היוצר של ארז...

חזרנו הבייתה לא מוקדם בכלל (השמש פה שוקעת בסביבות 21, כך שזה דיי מתעתע) עייפים, רעבים ומרוצים.
בזמן שכולם התקלחו והתארגנו הכנתי ארוחת ערב מהירה (תודות לקניות של היום שלפני).
מתכון יהיה בבלוג המקביל (גיליתי שהבלוג שלי קיבל סיומת גרמנית לפתע) בקרוב


כולם נרדמו סופר מהר.... ברור למה, נכון?
מחר יום רגוע פליז...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה