נעליים

עוד בבית זה היה אישיו.
איך שלא ניסינו "לטפל" בזה, לא ממש הצלחנו...
דוד בנה לנו מדפי נעליים מקסימים, מאחורי דלת הכניסה.
ברור שהם לא הספיקו לנו! לפחות לנעליים שהכי בשימוש, לפי העונה.
הייתה גם ארונית קש למעלה עם שאר הנעליים ועוד מגירה בה שמרנו נעליים שהיו כבר קטנות על מישהו ועוד קצת גדולות על אחרים [היה תענוג לעבור על אלה באריזה, לשחרר, לתת מתנות, לזרוק וגם לשמור את מה שאולי עוד יהיה רלוונטי].

ואז היה את הקרוואן. הכל דיי קטן, אין הרבה מקום לנעליים ובכ"ז צריך לשים אותן איפושהו....
אז היה להן מקום רשמי ועם זאת הם הסתובבו לנו גם מתחת לרגליים וגרמו לי אי אילו קריזות מדיי פעם...

וכשהגענו לבנגקוק הבנו שלא נזדקק לנעליים החמות, לפחות עד נפאל. אז איפסנו חלק מהן.
ובדרך לויאטנם פלוס איפסנו עוד כמה זוגות ונשארנו עם מינימום של 2 זוגות לכל אחד, בערך... כפכף וסנדל (ארז ורפאל זכו לסנדלים חדשים בתאילנד).

כשהתמקמנו במוינה קנינו מתקן פלסטיק לנעליים, שיהיה קצת סדר מחוץ לחדר

כמעט כל הנעליים נכנסות עליו.
מי לדעתכם הכי אוהב את המתקן הזה?
נחשו....
ומה הוא הכי אוהב לעשות איתו?

שמונה ת'לפים פעם ביום הוא הופך הכל

ועושה בלאגן

כפרה עליה, מנסה לשדל אותו להחזיר למקום...