סיהאנוקוויל

*** במשך כמה שבועות היינו במקומות עם אינטרנט על הפרצוף ולכן לא הצלחתי לעדכן את הבלוג, אז עכשיו מפציצה עם כל מה שעבר עלינו.

בשבילנו זה כבר פרהיסטוריה, אנחנו כבר מרוחקים מהמקומות האלה מאד מאד ***

עזבנו אתכם בשייט החוצה מצ'י פאט בדרכנו הלאה.
כדי להמשיך מגיעים שוב לעיירה על הדרך andoung tuek ומחכים לאוטובוס שייקח אותנו לסיהאנוקוויל.
קטן עלינו כבר המסעות האלה.
יצאנו מוקדם בבוקר, כי האוטובוס אמור להגיע בסביבות 9. טוב, נו, קצת אחרי... באמת שזה היה רק קצת, לא חיכינו המון.
האוטובוס היה צפוף היטב, כבר לא היה מקום לתיקים בחלקו התחתון. הכל נכנס איתנו למעלה. התרגלנו גם לזה

חטיפים מעולים בעצירה בדרך
לשם שינוי מקום שווה

האוטובוס לסיהאנוקוויל לקח כשלוש שעות והוריד אותנו בתחנה המרכזית עאלק.

מקום שנראה דיי נטוש ומבודד מהעיר, או ממרכז העניינים. ממנו חייבים ליסוע בכלי תחבורה כלשהו, טוק טוק בשבילנו, עם כל התיקים (אח"כ הבנו שמדובר בקרטל של ממש ששולט בענייני התחבורה מ ואל התחנה העאלק מרכזית ההיא).

כולם אמרו לנו שאם אנחנו מגיעים לשם שנגיע אך ורק לאזור otres beach ולא לחופים אחרים.

מצאנו נהג טוקטוק נחמד שהסכים לקחת אותנו לשם ולהסתובב איתנו קצת עד שנמצא גסט האוס לפרוק בו את מיטלטלינו.

הנסיעה לשם הייתה דיי ארוכה, מה שהפתיע אותנו מאד ושוב העלה שאלות לגבי התחנה ה"מרכזית" ההיא...

אוקי, אמרנו, מקום חדש... נגיע ונלמד להכיר. יש לנו כמה ימים עד לבואו מהודו של רונן, אחי הצעיר, שמיועד לבלות איתנו כשבועיים ושלמפגש איתו כולנו חיכינו בקוצר רוח.

הגענו לחוף המדובר ומייד זה לא הרגיש נכון... קשה לומר למה. אולי כי כבר היינו במספיק חופים כדי להרגיש מה נכון ומה לא מתאים. אולי כי המקום היה ממש מוזנח כזה באיצטלה של מקום מ-גניב כזה, עם בונגלו'ס חדשים.

הכל היה ממש יקר.

בקיצור, אחרי נסיונות חיפוש בכמה וכמה מקומות התחדדה אצלי התחושה שאני ממש לא רוצה להשאר במקום הזה.

מאחר וממילא היעד הבא שלנו- ביחד עם רונן- היה האי קו רונג (koh rong)  החלטנו לברר איך מגיעים לשם והאם זה רלוונטי לעשות את זה היום, בכל זאת.

נהג הטוקטוק שלנו התגלה כבחור על הכיפאק ממש ואחרי שלקח אותנו למקום נוסף לבדיקה הוא הציע לקחת אותנו לחברת המעבורות ללא תשלום נוסף (מרחק לא מבוטל כלל. אני מניחה שהיו לו הטעמים שלו וממש אין לי בעיה שיקבל את מה שמגיע לו, אם זה ההסדר שלו עם החברה, הוא באמת היה ממש בסדר).

הגענו בערך שעה לפני שיוצאת המעבורת האחרונה לאי (יש איטיות ומהירות. בחרנו באיטית שהייתה זולה באופן משמעותי- 10$ הלוך חזור לעומת 25$- בכ"ז אנחנו קונים 4 כרטיסים... כי הקטנים לא משלמים).

הספקנו לקנות כרטיסים ואוכל טייק אווי לדרך (פיצה, פסטה ואוכל הודי. שתי המסעדות שהיו מול המשרד).

התחושה הייתה שממש ברחנו משם וטוב שכך.

המקום פשוט לא הרגיש לנו נכון ולא היה טעם לבזבז זמן, אנרגיה וכסף עליו.

מזל שלא היינו ממש שפוכים מנסיעות היום, על אף שהיה יום ארוך משהו...

הסירה הייתה עמוסה מאד. באנשים ובעיקר בסחורות. לא מגדלים כלום באי (מלבד תיירים, לדברי אחי), הכל מגיע מבחוץ. הכל! אולם ממש נהננו (רפאל אפילו נרדם) והגענו לאי לקראת שקיעה

וולקאם טו קורונג

התמונות בפוסט הבא יהיו ממש ממש יפות, מוציאות עיניים וגורמות לחשק רב.
יש גם את הצד השני של המטבע, חכו חכו