*** במשך כמה שבועות היינו במקומות עם אינטרנט על הפרצוף ולכן לא הצלחתי לעדכן את הבלוג, אז עכשיו מפציצה עם כל מה שעבר עלינו.
בשבילנו זה כבר פרהיסטוריה, אנחנו כבר מרוחקים מהמקומות האלה מאד מאד ****
נסענו
לכפר נידח. נידח באמת.
כדי
להגיע אליו לקחנו מיני ואן מקמפוט שנסע לקו קונג, אולם אנחנו לא נסענו עד לשם, אלא
ירדנו בדרך בעיירה על הדרך בשם andoung tuek אנדואן טֶק (עד שלמדתי
להגיד את זה כדי שגם יבינו אותי...). ממנה צריך לקחת סירת לונג טייל עד לכפר chi phat.
יש דרך
עפר, אולם רק אופנועים נוסעים עליה ואז עוברים במעבורת עד הכפר. ויתרנו... עם כל
הציוד והילדים, סירה נשמעה הגיונית הרבה יותר.
כל עניין
התחבורה אל הכפר מסודר ומאורגן מאד ע"י הארגון שמנהל את התיירות בכפר. אפשר
להזמין מראש, או לארגן הסעה כשמגיעים. ארחיב עוד בהמשך (ומי שרוצה עוד פרטים יכול לחקור את האתר הזה)
אז עם כל
הציוד עלינו על הסירה, עם שני משיטים צעירים והתחלנו לשוט, בנהר רחב ומהמם ביופיו.
גדותיו ירוקות ושופעות, בתים צצים מדיי פעם, סירות ענק שכפי הנראה עמלות על העמקת
הנהר נגלו לפנינו כל כמה זמן.
מראה
פסטורלי ביותר.
עד ש...
המנוע שבק. ממש.
נלחצנו
קצת ואז עוד יותר. אולם כעבור כמה רגעים להפתעתנו ולשמחתנו צצה לה לונג טייל
נוספת, עם חבר של המשיטים (ראינו אותו קודם לכן במסעדה שמסדירה את התחבורה, בה
כולם מחכים). כמה מילים הוחלפו, קצת שכנועים ושידולים ואפילו כסף עבר ידיים והנה
אנחנו כבר מעבירים את התיקים, העגלה והגיטרה ואת עצמנו אל הסירה החדשה, שאגב
הרגישה לי לפחות קצת יותר יציבה, ואפילו שודרגנו וקיבלנו אחת עם גג (יש אלוהימא!)
ושוב
שייט על הנהר הפסטורלי והנה הוא כבר, הכפר
 |
חנות מכולת על הנהר
שטים אלייה גם מהעבר השני כמובן |
הגענו
לכפר נידח מאד, לא גדול במיוחד, לעת שקיעה.
הובילו
אותנו למרכז המבקרים של הכפר, שם נרשמנו והראו לנו את הגסט האוס שהקצו לנו
למגורים.
ועכשיו
כמה מילות הסבר, כי יש פה סיפור מעניין.
זה לא
סתם כפר שנחתנו בו. מדובר בכפר שתוך אזור של ג'ונגלים בדרום מערב קמבודיה. בעבר
התושבים בו הרבו לעסוק בהברחות, צייד בלתי חוקי וכריתת עצים שלא כחוק ונראה היה
שהמצב הולך ומתדרדר ואילו אז הגיע למקום ארגון ששם לו למטרה לשנות את פני הדברים
וללמד את המקומיים על שימור הסביבה ועל תחום התיירות האקולוגית.
אני
מתארת לעצמי שהדרך לא הייתה פשוטה, אולם לפחות כיום מדובר על סיפור הצלחה במובנים
קמבודיים.
הארגון
מאגד את כל הפעילות התיירותית בכפר הכוללת כעשרה גסט האוסים ועוד אירוחים ביתיים homestays, כמו גם שלל פעילויות בסביבה המיידית וגם
היותר מרוחקת של הכפר- מסלולים רגליים קלים ואתגריים יותר, מסלולי אופניים, מערות
קבורה עתיקות, פרוייקט שתילת עצים, מפלים (בעונה הגשומה), מסלולים הנעים בין יום
אחד ועד לחמישה ימים הכוללים מדריך ומבשל צמודים ולינה ביער בערסלים עם כילות ועוד
ועוד.
מרכז
המבקרים מרכז את הפעילויות הללו, עורך הסברות והרצאות, מפעיל מסעדה במקום המספקת 3
ארוחות ביום במחיר סביר ובאופן כללי יש בו צוות מאד נעים ועוזר.
התנאים
מאד בסיסיים, אולם יש תחושה של אחזקה ומטרה ברורה, שיש מי שמנחה ומלווה את
המקומיים במגעם עם תיירים.
בסופו של
דבר נשארנו במקום ארבעה ימים. לא יכולנו לעשות את כל הפעילויות שרצינו, בעיקר כי
היינו מוגבלים מבחינה תנועתית, בגלל החבר'ה הצעירים.
יום אחד
הלכנו למקום נקרא אי הפרפרים שיש עליו גסט האוס מבודד שלא ברור אם פועל בימים אלה,
או נמצא בשיפוצים. נכנסנו לשכשך בנהר, אולם התאכזבנו קצת כשהמים התגלו כחמימים
למדיי. מאד מאד חם שם!!! וממש שיווענו למים קרירים
 |
אילנה כתבה שאנחנו כמו משפחת ברווזונים בבריכה
צדקה |
חגגנו שם
את יום הולדתו התשיעי של רפאל והוא החליט שהוא רוצה שיעור בישול מקומי.
היה
מעניין, אם כי באמת מעט בסיסי... הילדים נהנו- זה מה שחשוב (מתנה, הבטחנו לו, יקבל
כשנגיע לבנגקוק, כי קמבודיה קצת מוגבלת מהבחינה הזו...)
 |
| קבלנו נשנוש ביניים |
 |
| אורז ובננות. יאם! |
 |
| ויאללה, ממשיכים בעבודה |
 |
| כל פעם מישהו אחר ניגש לעבוד |
 |
| המרק על האש |
 |
| מנוחה קלה על הערסל, כי בכ"ז... |
 |
מקצקצים קציצות שתיכף ייזרקו למרק
[גם רפאל קיצקץ, אל דאגה, פשוט כבר לא יכולתי למצוא את התמונה המתאימה... תאמינו לי] |
 |
| צחוקים צידיים בטוקטוק היחיד בכפר |
 |
| ירוקים מוקפצים, כי חייבים |
 |
| סלט מנגו ירוק חריף, על האש |
 |
| השקיעו בעריכת השולחן לכבודנו |
 |
האמת היא... שלא היינו מאד רעבים, כי זה היה דיי קרוב לארוחת הבוקר וגם כשמכינים איכשהו פחות רעבים לפעמים
בכ"ז אכלנו ובסוף איכשהו גם לא השארנו הרבה |
באחד
הימים שכרנו אופניים ודיוושנו לנו למפל הקרוב יחסית. שם סופסוף מצאנו מים קרירים
ונעימים והעברנו שם את כל היום, על שעותיו החמות ביותר
 |
יש שם איש אופניים חמוד עם אופניים מכל מיני סוגים וגדלים
אפילו כסא לארז שהוא שפצר בשבילנו
כל כך הצטערנו שהשארנו את כסא האופניים שלנו במוינה, היה יכול להתאים בול לתת לו אותו
שם ממש יכלו ליהנות ממנו.
נו, טוב... |
 |
| ארז נהנה בטירוף |
 |
ארז היה קצת שפוך, עם חום עולה ויורד...
אז הלכנו לבדוק את מה שהגיוני לבדוק בחלק זה של העולם.
לא היינו היחידים שם...
הם באו בדיוק מאותה הסיבה. אז הנקנו לנו ביחד |
 |
מלריה...
יש להם קיטים כאלה, קצת כמו בדיקות הריון.
הכל תקין, תודה לאל! (לא לדאוג סבתות!) |
 |
| מצאנו את הארי פוטר בקמרית |
 |
| רגעי שפיכות בערסלים השונים |
 |
| מדוושים ביחד |
 |
| מכונה ידנית לכתישת קרח |
 |
כדי להכין את המרענן הרשמי הזה!
טפיוקה, סירופ סוכר כלשהו, סירופ אדום כלשהו, מלא קרח כתוש וחלב ממותק
יאמי!!! באמת, עם טעם בננאי משהו... |
 |
| מים כייפיים קרירים כמו שחיפשנו |
 |
הזווית הישראלית של הסיפור
לפני כך וכך שנים היה פה גסט האוס שמתנדבים ישראלים עזרו להכין
לכן השלט!
מאז הגסט האוס כבר אינו פעיל, אבל היי, שלט זה מעולה! |
בסה"כ
הייתה חוויה מעניינת ביותר, לראות מקרוב איך חיים במקום בו אין חשמל רק גנרטורים
שפועלים מספר שעות ביום. אין מים זורמים, אלא מערכות צינורות שמובילות את המים
לאגנים למיניהם. בעונה הגשומה הדברים בטח נראים אחרת, אולם היא לא נמשכת כל
השנה...
ווייפיי
היה- באופן מפתיע- רק במרכז המבקרים. מזלנו שהגסט האוס שלנו היה צמוד אליו וכמעט
תמיד (כשהוא היה מחובר) יכולנו לקלוט אותו גם משם.
ועדיין
המקום שוקק חיים, מלא פעילות, ילדים, חיים.... משחקי כדורעף כל אחה"צ, שוק
קטן ופעיל, ילדים באים והולכים, שפע כלבים ואפילו כמה חנויות של פלאפונים למיניהם.
מעניין....
 |
| הרפסודה הקטנה (כי יש גם גדולה, שמעבירה מכוניות) האחרונה של היום יוצאת |
 |
| וחוזרת עם אופנוע מהצד השני |
אנחנו
בטוחים שבעוד כמה שנים הכל ייראה שם אחרת. לכולם כבר יהיו פיקאפים (ולא רק לקומץ
אנשים) וואנים יביאו אנשים לכל מקום ולא רק אופנועים ואופניים וכל מה שמתלווה
לאלה.
יצאנו
משם בשעת בוקר מוקדמת, כדי לתפוס את האוטובוס למקום הבא מאותה צומת אליה הגענו
למקום.
הפעם
בסירה קצת גדולה ויציבה יותר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה