11/09/2014

אז מה אנחנו עושים כל היום?

קל להעביר את הזמן בקופנגן.
מתחילים את היום באיזי, מתי שמתעוררים (שאגב, עם הזמן זה הופך להיות יותר ויותר מוקדם... אנחנו מפתיעים את עצמנו). עוברים לערסל שמחוץ לחדר ובוהים קצת, או מדברים, או משחקים, או מנשנשים קצת פירות



מתישהו מחליטים לרדת לים, בהרכב כזה או אחר













יש חוף אחר- לא שלנו- שיש בו חזירה ענקית


ומתישהו מגיע הרעב אצל ילד כזה או אחר ומייד האחרים מבינים שגם הם רעבים.
ואז מתחילים לחשוב- מה עושים היום, בעצם?

שכרנו רכב לשבוע, אז אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לנצל אותו, כדי שלא סתם יעמוד פה. הגיוני, נכון? בהתחלה היה לנו טוסטוס שדוד לקח יום פה ויום שם, אולם מצאנו שזה קצת מגביל אותנו בתנועה, כי מקסימום אנחנו יכולים ליסוע עליו שנינו עם 2 הקטנים, או איזו קומבינציה משולשת כלשהי. כך שאם רוצים ליסוע "העירה" לשוק האוכל (רוצים, רוצים), או להגיע לאנשהו, או סתם לקפוץ לחברים או לחוף אחר זה קצת קשה...
אז חברים המליצו לנו על אוטו. התאים לנו.
רק צריך להתרגל לנהיגה ההפוכה ולזה שהרכב רחב, ולזה שהכבישים קצת צרים ולזה שהתאילנדים נותנים גז ולזה שיש פה כל מיני עליות וירידות שחבל...

מאז שיש את האוטו מצאנו את עצמנו כל יום ב"עיר" בשוק האוכל. לקראת הצהריים או אחר הצהריים. כי יש שם אוכל מעולה, במחירים הכי שווים וגם הכי מגוון.
התמכרנו!
לדוכן של האורז והקארים, לשייקים, לשיפודים, לאננסים במחירים המצחיקים

אצלה אנחנו מוצאים את עצמנו אוכלים כמעט בכל יום בימים האחרונים




כל פעם מגלים שיפודים חדשים


מבט מלמעלה על שוק האוכל בדאון טאון טונג סאלה




בדוכני השייקים יש  מגוון אפשרויות וקומבינציות.
זו ה"גלידה" שלנו בד"כ.
יאמי!


פגשנו פה כל מיני קומבינציות של משפחות. כאלה שחיות פה ויש להם פה עסקים. קופנגן הוא הבית שלהם לכל דבר. אם באופן קבוע, או זמני. הילדים הולכים לביה"ס- מקומי או בינ"ל- והם מקיימים חיי שגרה לכל דבר, עם בתים אמיתיים והכל.
יש גם מטיילים שהגיעו לטווח ארוך ומחדשים ויזה כל כמה זמן. איך אמרה לנו משפחה אחת 'באנו לשנה כדי לא לעשות כלום'.
יש את אלה שהתחתנו עם מקומיים ויש להם ילדים מעורבים, ויש את אלה שנמצאים פה על ויזת לימודים. בה הם מחוייבים ללמוד תאית במשך שנה (שווה!). וכמובן שיש מטיילים למיניהם, כאלה שבדרך לגור באוסטרליה , למשל, או כאלה שמטיילים כמו שאנחנו טיילנו לפני אי אילו שנים...בכל הגילאים, או כאלו שבאו לחופשה ממוקדת של חודש- חודשיים ואוטוטו יחזרו לחיים הרגילים שלהם.
אין ספק שזה מעורר השראה והרבה מחשבות




3 תגובות: