8/27/2014

פארק אירופה

אח, פארק אירופה!!!
איזו התרגשות לקראתו... שמענו, קראנו, פינטזנו והנה מגיע היום שממש נכנסים לשם.
לצורך זה הצלחנו לגייס את עצמנו לקום ב 8 (לא קל... שתדעו), לארגן אוכל כדי לקחת איתנו (לא ארוחת בוקר שמתארכת לה לאיטה...) ולצאת. קצת אחרי 9 שעת הפתיחה של המקום.
יהיה לנו זמן עד 2030 בערב.
המון, נכון?
תשמעו, היום הזה עבר כל כך מהר, שלא האמנו בכלל!
בקושי עצרנו לאכול משהו. אנחנו, שהילדים עוצרים אותנו כל כמה זמן ב"אני רעב/ה". גם כשכבר הצענו להם הם לא התלהבו ורצו להמשיך עוד ועוד. אכלנו ארוחת בוקר אולי בסביבות 14...

הפארק מחולק לאזורים לפי מדינות אירופה השונות, כשבכל "מדינה" יש אטרקציות משלה ובנוסף יש עוד כמה מתחמים, כמו המתחם של ארתור והמינימונים (שווה!), האחים גרים ועוד כמה שלא ממש הגענו אליהם.
ברור שהיעדים הנחשקים הם רכבות ההרים למיניהם ומההתחלה היינו בדיון האם נעלה ועל איזה. כשדוד ואומני אמרו שלא יעלו ואני ורפאל אמרנו שכן. אח"כ זה השתנה ואומני התלהבה יותר, אני קצת התחלתי לחשוש ודוד התרגל לרעיון שיעשה משהו.
כאילו זה ש"עושים" את אחד המתקנים האלה משקף את זה ש"באמת" היינו שם, או משהו כזה או אחר לגבי האומץ שלנו. מין מבחני אומץ של העידן המודרני...

המקום סופר מרשים, מושקע, עובד היטב, עתיר צוות הפעלה, נקי.
ועד כמה שהוא עמוס ויש תורים ארוכים, הכל מרגיש מאד נעים, בלי רעש והמולה, עם הרבה כבוד. זה גם מה שהרגשנו לגבי אתר הקרוואנים בו שהינו. הכל ממש בנעימות. לא בטוחה שבארץ זה היה מתפקד בצורה שכזו.

יאללה, מספיק דיבורים. הגיע תור התמונות








לקחנו את רכבת האקספרס העילית עד לתחנת ספרד


המתקן הראשון שעלינו עליו הרטיב אותנו כהוגן
מזל שעוד היו כמה שעות נטולות גשם לפנינו
היה ממש מגניב!

ארז שומע סיפורים בגרמנית

שיט רגוע על האגם עם כל מיני חיות צצות בדרך
[ארז זוכר עד עכשיו את הפיל, הקרנף וההיפופוטם שקצת הפחידו אותו]

'אל תדאג! זה לא אמיתי'

ארז פגש את אליה הצרפתיה הקטנה בדרך
היא מייד נדלקה עליו והתקרבה לקחת לו ביס מהתפוח
לזכותו יאמר שהוא לא נלחץ ושיתף פעולה, ליטף אותה והציע לה תפוח
ואז היא התביישה וסרבה
קלאסי!


ארז עלה על האוטובוס עם אבא



הטקסי המשוגע נענע אותנו כהוגן



ארז נרדם ודוד נשאר איתו במשך זמן רב כשכל השאר נכנסו לביתן של ארתור (שווה!)
הצפרדע הזו אירחה לדוד חברה במשך מרבית הזמן הזה, כשהיא יורקת מים על עוברי אורח במקצבים קבועים


ברכבת הקטנטנים של האחים גרים
חבל שארז בדיוק ישן...


הויקינג שעלה על רכבת ההרים הזו והצטער על זה אח"כ


משמאל ה"וודאן" שאומני, דוד ורפאל עשו
מימן ה blue fire שאומני ואני עשינו
[אני  נלחצתי ברגע האחרון לפני שעלינו ואומני עשתה לי שיחת עידוד וחיזקה אותי כל הדרך
ירדתי משם בשוק טוטאלי! זה היה מהיר ומטורף!!!
עם ימבה לופים ונסיעות צידיות פסיכיות במהירות אדירה!
איך היא הצליחה לשכנע אותי!!!]


משפריצים בטירוף על אבא ואיילה
רק חבל שברקע ירד גשם שהלך והתחזק

ארז מתפנן ברכבת העילית
באמצע היום היא הייתה כמעט ריקה והוא יכול היה לעבור חופשי בין מקומות
ולראות הכל מלמעלה (במקרה זה הבית של עמי ותמי, מזהים?)

אני הכי התלהבתי מהמתקן הזה שיש בכל השרותים ביער השחור
גאוני פשוט!
חייבים לייבא את זה ארצה


חזרנו עייפים, שפוכים, סחוטים!
איילה אמרה שהיא לא זוכרת איך נראה הקרוואן שלנו ואיפה הוא. היא לא יכלה להחזיק את עצמה יותר. הגוף של כולנו כאב מהקילומטרז' שהלכנו.
הלכנו לאכול ונשפכנו למיטה.
עוד לילה באתר ומחר יום באיזי... יש פה גם אגם... נלך לראות אותו. לא ממהרים לשווווום מקום



רפאל מתחבר עם האוכלוסיה המקומית
כל מיני ברווזים

מאכילים אותם
הם מתקרבים ממש, כבר רגילים שחולקים איתם אוכל כנראה





2 תגובות:

  1. כמה מעניין המון תמונות מרגישה שאני איתכם

    השבמחק
  2. וויי איזה מגניב.
    אומני, מה היה הכי כיף בפארק?
    מה רפאל חושב? ומה אילולי?
    נשיקות מאיתנו.
    אנחנו היינו באכזיב......

    השבמחק