2/05/2015

טיול מיותר בהחלט

לא סתם לא נסענו לדיונות החול בסביבה עד כה, כבר כמעט חודשיים שאנחנו פה...
אבל... כולם נוסעים לשם ומשפחת עיני מיועדת לעזוב בעוד כמה ימים, אחרי חודש ביחד, והיה נראה לנו שזו הזדמנות כזו.
אז החלטנו לשכור ג'יפ ביחד, דוד ילווה את הנסיעה עם האופנוע מאחור עם 2 ילדים ויהיה נחמד.
נכון?

אז זהו שממש ממש לא.
מלכודת תיירים ותו לא.

הנסיעה הייתה רוחנית ביותר, עם ג'יפ חצי פתוח, אם כי לנו באמת לא היה מה להתלונן. מי שהיה על האופנוע לא נהנה בכלל (בלשון המעטה)








ואז הגענו למקום, דיונות החול הלבנות (כי יש גם אדומות, במקום אחר).
כבר בכניסה ביקשו מאיתנו כסף בכניסה (על מה? לא ברור, פשוט כי הם יכולים) ןקצת ביאסו אותנו.
ואז הגענו לאזור חניית הג'יפים, שם גם ראינו שמשכירים במקום טרקטורונים


כורסאות קצת יותר מדיי מפוארות בשביל הסביבה הזו

הדיונות נראו מעבר, מראה יפה בהחלט. אז התחלנו ללכת






רוח לא נעימה נשבה והעיפה עלינו חול (על מה לעזאזל חשבנו?) וככל שהמשכנו יותר פנימה אל הדיונות, רעש הטרקטורונים וריח הבנזין השרוף הטרידו אותנו יותר ויותר.שיעור: לא ליפול לאטרציות
הרוח התחזקה, חול נכנס לנו לכל חור אפשרי (באמת!).
הילדים, כצפוי, נהנו לטפס על הדיונות ולהתגלגל מהן ולהתפלש בחול ולהתמלא בו עד מאד. עד שהם אכלו קצת יותר מדיי חול ונענו להפצרותינו לחתוך מהר משם.

חווייה מיותרת בהחלט, רק התמונות יפות (אתם יודעים למה.... כי אתם לא צריכים לאכול את החול, לשמוע את נהמות הטרקטורונים ולהריח את הסרחון שלהם)


יש טרקטורון מאחורי זהר


קצת קשה להשאיר את העיניים פתוחות...






"חול! נכנס לי לעיניים..."

הגיע שלב שאיילה כבר לא יכלה יותר
מזל שאומני הציעה לקחת אותה

בדרך חזרה עצר את דוד שוטר, וויתרנו על התענוג של הדיונות האדומות.
יצאנו מזה בטוב, אפילו בלי בקשיש

מיותר- כבר אמרתי?
[שיעור: לא ליפול לאטרקציות/ מלכודות תיירים!!!]


*** תוספת מפי דוד ***

נסענו לטיול בדיונות, אנחנו ומשפחת עיני עם שלושת ילדיהם. לקחנו ג'יפ גדול ואני ליוויתי אותו עם האופנוע.
נסענו איזה 30 ק"מ בדרך יפהפיה בצהרי היום, היתה נסיעה קשה כי היתה רוח שהעיפה מלא חול. הדיונות הלבנות אכן יפהפיות, אבל הרוח האדירה שנשבה שם העיפה כמויות עצומות של חול לתוך העיניים והצרחות של מנועי הטרקטורונים החרישו את האוזניים, אז נמלטנו מהר בחזרה.

נסענו בחזרה ברוח יותר סבירה, עדיין חזקה מאד אבל גבית,
בדרך אותתו לי שני שוטרים לעצור. בדיעבד הייתי צריך פשוט להסתכל לכיוון אחר ולהמשיך לנסוע כמו שנהג הג'יפ עשה.
עצרתי. ניגשו. תדומם מנוע, תרד מהאופנוע. הרכבתי את האמצעי של משפ' עיני והוא שאל בן כמה הוא, שאלתי אותו בעברית, אמר 10, אמרתי שהוא בן 12. שאל כמה זמן אני בויאטנם ומאיפה האופנוע? אמר לי שנהגתי באמצע הכביש. אמרתי לו שנסעתי מעולה ועם קסדה והכל בסדר. ביקש את הרשיונות. אמרתי שהן בג'יפ שעצר 200 מטרים קדימה אצל אשתי בארנק.
כשראיתי בפעם הראשונה שוטרים עוצרים אופנועים עם תיירים הסבירו לי על עניין הרשיון, צריך כאן רשיון נהיגה ויאטנמי, הם לא מכירים בבינלאומי. אפשר לארגן את זה אבל זה מסובך ורק מי שגר כאן קבוע עושה את זה. אמרו לי לדבר עם השוטרים בעברית ושזה מלחיץ אותם והם מתייאשים, ניסיתי בהתחלה, זה היה מוזר מדי, אחרי כל האנשים שלא יודעים כאן אנגלית ואתה שובר את השיניים עם גוגל טרנעסלייט, פתאום אחד מתאמץ ומדבר אנגלית בסיסית אבל סבירה, לא יכולתי לשקר ולשחק אותה שאנ'לא מבין אנגלית.
בקיצור הוא רצה ת'רשיון, אמרתי לו שהוא בג'יפ והוא אמר להתקשר לאשתי. ניסיתי, לא ענתה. אמר שאלך להביא את הרשיונות. אמרתי שאקפוץ עם האופנוע. אמר שאשאיר את הילד. אין מצב. בינתיים השותף השמנמן שלו צעק עלי איך זה שאני נוסע בלי רשיונות, הסברתי לו שהם כן איתי רק לא עלי. הראשון הציע שאלך לשם ברגל. אמרתי לו בתנועות ידיים של שמש שוקעת ושעון שאנחנו בטיול עם מלא ילדים וסתם נפסיד ת'שקיעה. בסוף הסכים שאקח ת'אופנוע עם רואי ואביא את הרשיונות. השני החתים אותי בפנקס שלו – רשמתי את שמי, ארץ מוצא ותאריך לידה, ונסעתי 200 מ' לקחת ת'רשיונות.
חזרנו לשם. ישר אמרו שהרשיון לא בינלאומי ולא מכירים בו. אז אני הסברתי להם לא בלי עצבים שהוא תקף בכל אירופה, אמריקה, תאילנד וזה שיש על הכרטיס שתי שפות מוכיח שהוא בינלאומי!  אז הם עזבו את הרשיון וביקשו להתקשר לאדם שהשכיר לי את האופנוע, השוטר לקח ממני את הפתק והתקשר למספר. מסתבר שזה מספר מזוהה אצלו, ההוא לא ענה, אבל הוא סגר ת'טלפון, התייעץ עוד רגע עם השמנמן ושיחרר אותי ואמר לי לנסוע בזהירות.

נגמר ממש במזל, כל הסיפור הזה



2 תגובות:

  1. יש שם קטע של שוטרים תעבי בצע כמו בחלקים של הודו?

    השבמחק
    תשובות
    1. יש בהחלט. יצאנו טוב שם, לא ביקשו בסוף כלום...

      מחק