9/09/2014

״חוץ מאם אתה לא. לפעמים אתה לא...״

נכון, לא תמיד כיף ונעים...
יש רגעים מבאסים, לא נעימים, קשים, עצובים, מגועגעים...
יש קטעים של מריבות, עצבים, כעסים, חיכוכים...

כי ככה זה במשפחה, ועוד במשפחה שבחרה להיות צמוד צמוד- צפוף צפוף.
טוב, לא כל המשפחה בחרה, בואו נודה על האמת. ההורים בחרו, זאת אומרת אנחנו בחרנו.
אנחנו רצינו, החלטנו וביצענו.
הילדים באים איתנו מכורח הנסיבות. נותנים בנו אמון, קצת חסרי ברירה...
ולפעמים הם לא... פשוט לא...

אז קרוואן הוא לא תמיד הכי כייפי בעולם- הרבה פעמים הוא צפוף ודחוס ומעורר בחילה ומתלכלך מהר ודברים נערמים בו.
ולפעמים נמאס לסדר כל שנייה ולנגב כל צלחת ששוטפים ולקפל כל בגד שמכבסים, או שמסיימים ללבוש. ונמאס לדאוג שכל הארונות סגורים היטב לפני נסיעה ושאין בהם רווחים גדולים מדיי כדי שדברים לא יישברו, ושכל החלונות סגורים. ונמאס לרוקן את המים האפורים והשחורים, או לדאוג שלא יתמלא מיכל השרותים מדיי, או שישארו מספיק מים. ונמאס שאין מרחב בימים גשומים, אין חדר פרטי, מקסימום מרחב קטן עם וילון.
ונמאס לפעמים שאין לאן ללכת ושלא תמיד פוגשים אנשים וזה רק אנחנו, אנחנו, אנחנו.

אז נמאס!
אז מה?
בחיים ה״רגילים״ לא נמאסים דברים? דומים או שונים.
כמו שזה בא כך גם הולך ועובר הלאה, ומשתנה, ומתפתח (anicca)

וברגעים האלה אני מרגישה באמת ברת מזל שיש לנו את ההזדמנות להתחכך בתחושות וברגשות האלה שכמו מכריחים אותנו להסתכל עמוק פנימה וללמוד להכיר את מי שאנחנו בלי הרבה מרחב של מקום ואפשרויות.
איך זה מרגיש?
מה זה גורם לנו לעשות?
איך זה משפיע על הבחירות שלנו?
איך זה ישפיע על מי שנהיה- עוד שנה? עוד 5 שנים? עוד 30 שנה?





5 תגובות:

  1. תשובות
    1. איזו כמות ופתיחות של תיאור מאחלת שיהיה בדרך כלל טוב ומהנה חנה

      מחק
    2. תודה שרוני, גם לכולכם

      מחק
  2. חנצ'וק, את מכירה אותנו,. משתדלים להתפתח…

    השבמחק