7/30/2014

לקראת הנסיעה- קטעים מהשבועות האחרונים (ורד)



במסגרת הסדר, הנקיון והאיוורורים מצאתי אצלי על המחשב כל מיני קטעים שכתבתי לקראת הבלוג הזה.
נראה לי שרגע לפני זה זמן טוב לשחרר אותם לכאן

הספה שלנו מצאה בייביסיטר לשנה הקרובה
רגע לפני שמכרנו אותה הבנו שאנחנו בעצם לא רוצים לשחרר אותה...


26/5/14 
לאט לאט מתהווה לו מסלול, מלחישות של שמות מקומות, דרך המלצות של חברים על 'מקום מדהים (!!!) שהם היו בו', עם ליקוט פרטים שאולי יהיו רלוונטיים ממיילים בנושאים אחרים לגמרי, דרך שיטוט מקרי ברשת, בפייסבוק... שיטוט שמי יודע לאן ייקח אותנו.
עולות מחשבות, נרקמות תכניות, מסלולים אופציונליים קופצים לראש ומייד נבדקים במפות.
האטלס המשפחתי כבר מזמן יצא מארון הספרים המרוחק והפך נגיש לכולם במרחב הציבורי בבית והיד כבר קלה על פתיחתו בעמודים המתאימים לאזור התחלת הטיול.
נכון, יש גם מפות ברשת, שלפעמים הן מהירות יותר להתבוננות, אולם אין תחליף להסתכלות המהירה הזו במפה המדינית של אירופה, זו עם הצבעים שמייד מציגה לנו את גבולות המדינות השונות ואת האפשרויות המהירות לטיול, למעבר ביניהן ולמחשבות ופנטזיות...


בקלילות שכזו חותמים על חוזה השכרה לבית ועוברים הלאה לענייני דיומא.
כאילו זה משהו שאנחנו עושים הרבה בחיים, סוגרים את הבית שלנו, אורזים הכל והולכים אל הלא נודע...


27/5/14
מחשבות...
מחשבות על לעזוב הכל
מחשבות על מה בכלל אנחנו צריכים
הרבה מחשבות על stuff- שיואו כמה  stuff שאנחנו אוגרים!!!
מחשבות על מי יחסר לנו, למי אנחנו נחסר, על המשך התנהלות החיים השגרתיים כשאנחנו לא בתוך הנהר השוצף הזה
מחשבות על הדברים שמגדירים אותנו
מחשבות על יעילות- צריך לארגן את זה ולסדר את ההוא ואיך לא חשבנו גם על זה...
מחשבות על מטרות- איפה להיות, מה לעשות, כמה זמן...
ומה אם לא נשיג מטרות? ומה אם לא נהיה ביעדים? ומה אם 'סתם' נתמרח איפושהו לזמן מה?
מחשבות על מה שהשגרה משרתת ומה מתאפשר כששוברים אותה


ויחד עם הכל כמעט כל אדם שאני פוגשת או משוחחת איתו ושומע על הנסיעה מגיב ב"וואהו! איזה כיף לכם!!!!" כאילו יש איזו פנטזיה לא מדוברת כזו- לעזוב הכל וליסוע.
להרפות, לשחרר דברים- חומריים, רגשיים, אנרגטיים, "רגילים"
אל הלא נודע, הבלתי ידוע, האחר, המרוחק, "שם"
באמת? באמת יהיה לנו כיף? מאיפה אתם יודעים? מי יכול לומר דבר שכזה?
ואם יהיה לנו כזה כיף, למה שגם לכם לא יהיה? למה גם אתם לא? למה זה נחשב כ"כ "וואהו!!!" (עם דגש עם סימני הקריאה כמובן)


31/5/14
ארגזים, ארגזים...
לאתר מאיפה מביאים אותם, להחליט איזה בדיוק לקחת- באילו גדלים והכל, למצוא איפה מאחסנים אותם בינתיים (כי בכ"ז אנחנו צריכים עוד לחיות פה חודשיים).
פוסט בקבוצת הבנות המקומית בפייסבוק הניע מהלך מעולה בתחום. מישהי בדיוק הוציאה את הארגזים האחרונים ממעבר הדירה שלה אל מחוץ לבית ודוד בדיוק עבר לאסוף. חברה אחרת עברה במרכז הקניות המקומי וראתה כמה ארגזים שממש מתאימים לנו, אז היא הביאה- החמודה.
אז יש לי כבר התחלה.
להתחיל... להתחיל לארוז... כי יש עוד חודשיים ואפשר בינתיים לעשות את זה לאט לאט.
מן פנטזיה כזו של להוריד לאט לאט את כל מה שנאגר והצטבר בארונות העליונים ומחכה לרגע הנכון, לגיל המתאים, למין הילד הנכון, לעונה המתאימה.
שמלות שקשה לשחרר כי היו כאלה חמודות על הגדולה, אבל השני היה בן והשלישית נולדה בעונה אחרת בכלל.
ובכלל- לשמור או לא לשמור את הבגדים האלה? אלה שכבר קטנים עליהם... כי מי יודע... ['מה, אתם רוצים עוד ילד?' התשובה הקבועה שלי היא: תלוי את מי אתם שואלים ומתי
J]
את הארגזים כדאי למספר- אמר דוד- ולעשות רשימה בנפרד בה יהיה כתוב בדיוק מה יש בכל מספר. כך יהיה קל לאתר דברים במידת הצורך.
באמת הגיוני, אני חושבת, כך אעשה...
וכבר פותחת מסמך נוסף של מספרי ארגזים [תזכורת לעצמי: להוסיף פוסט על כל המסמכים האלה שהתחילו למלא לי את תיקיית "הטיול שלנו" במחשב. כי אני סופר מסודרת נכון?]
התחלתי להכין ארגזים (כי הם הגיעו שטוחים) ולמלא לאט לאט. בגדי כל גיל בארגז משלהם, עם ניפויים בדרך של מה שבטוח לא נשאר. הארגזים מתחילים להיערם להם בפינות החדרים, רשימה מתחילה להיווצר במסמך (בשלב זה יש כבר 7 ארגזים!!!).
מעניין לכמה נגיע בסוף, אני מהמרת על בין 100-150 או שאני לא מעריכה אותנו מספיק? יש המון
stuff...


9/6/14
זהו, התחלנו לקבל חיסונים...
אתמול בילינו במרפאת המטיילים בלניאדו כמה שעות.
יעוץ אצל הרופא, תשלום במזכירות, חיסונים אצל האחיות המקסימות.
כוווולם קיבלו חיסונים, מי יותר ומי פחות.
ובסוף כל הילדים התחבקו עם 2 האחיות המקסימות- דורית ואילה (כן, עוד אילה)- ונפרדו לשלום, עד הסיבוב הבא בעוד 5 שבועות. אין מה לעשות, זה תהליך.
גם הרופא נכנס לבדוק מה קורה תו"כ מתן החיסונים ותפס שיחה עם אומני ורפאל.
פתאום ראיתי לנגד עיניי אינטראקציות עתידיות של הילדים עם כל מיני אנשים שנפגוש בדרך..... נזכרתי בפוטנציאל הזה של התחברות מהירה לאנשים אחרים, של פתיחת הלב אצל כולם, של הכרות מהירה כזו עם אנשים, גם כאלה שנמצאים כביכול במקומות שגרתיים.
אוהבת את הילדים האלה!
אחרי זה, בגלל שכולנו היינו גיבורים, הלכנו לאכול במסעדה האהובה על הילדים- זוזוברה בהרצליה. נכנסנו רק לקראת 21 בערב. סופר מאוחר בשביל יום רגיל!
שוב, הרגשתי איך אנרגיית הטיול מתחילה קצת לשרות עלינו וכמו מעיפה לה הצידה הכרחים ושגרות, שעות שינה ופחדים מקשיי התעוררות ביום שלמחרת. 'נו, אז יהיו קצת עייפים מחר. לא נורא!'.
ביום שאחרי כולנו עוד עם זרועות כואבות, מתקשים להניע את הגוף, למתוח ידיים, לתלות כביסה, להרים ילדים, לעשות פעולות של שגרה.
טוב, גם זה יעבור...


6/7/14
מדיי פעם עולות לי מחשבות של "מה אני עושה?" "על מה חשבתי בכלל?" "מה פתאום?"
ברור לי שאלה מחשבות שעולות ממקומות של "המוכר" ו"הרגיל" שלי ושל כל החברה הסובבת אותי. וכבר למדתי לתת להן להיות, למחשבות... לא לתת להן לנהל אותי, לפחות לא באופן מיידי. כי מיד אחריהן, אם אני מספיק שקטה (או במקרה מכדררת כדורי קוקוס- תמרים מול החלון הפתוח ובדיוק מופיעה שם צופית J ) עולים גם קולות אחרים:
מה אני באמת יודעת?
מי יודע לאיזו מטרה כל זה קורה כרגע?
מה שאני רק יכולה לדעת זה שלא יכול להיות שכל הכוחות התארגנו ככה בסביבה, כולל כוחות הרצון המאד חזקים של דוד ושלי, כך שהכל מסתדר ומתאפשר. מבחינת העבודות והלימודים שלנו, מבחינת מסגרות החינוך של הילדים, בתזמונים המדוייקים האלה, מבחינת מציאת אנשים שמרגישים לנו נפלאים לשכור את הבית ובכלל.
יש רצון חזק, יש שמחה פנימית (גם אם יש מדיי פעם עצב, געגוע, שעמום, חוסר ודאות you name it), יש התרגשות.
"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" כבר נאמר כמה פעמים (האם זו תפילתן המודרנית של המשפחות הנודדות?).
כנראה שישנו משהו ברמה הקוסמית- נשמתית- אנרגטית או איך שלא נבחר לקרוא לזה שקורא ליציאה הזו מהרגיל, מהשגרתי, מהגבולות.
כנראה שיש כרגע צורך להתנסות בחציית גבולות, חיים מחוץ להם, יצירת גבולות חדשים, חקירה ושחרור מעול של משהו.

ואני? אני רק מקשיבה לקריאה שנמצאת שם, בוחרת להגיב אליה..... להתמסר לה.... להסכים....
מה אני כבר יודעת?

[ומי שרק רוצה מתכון לכדורי קוקוס- תמרים, יכול להסתכל בפוסט הזה. אגב, לוקחים להתחלה קופסא מלאה. כי מי יודע מתי נזדקק להם]

3 תגובות:

  1. נשמח לסייע בטיפים ושאלות, תעשו חיים.

    ממשפחה על תרמילים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על ההצעה, אבדוק אצלכם בשמחה.
      איפה אתם נמצאים?

      מחק
    2. כרגע בארץ :)
      טיילנו לפני שלוש שנים במזרח וניו זילנד.
      altarmilim.blogspot.com

      מחק